התפרסם השבוע קטע וידאו מרגש, מתהלוכת ל"ג בעומר באור יהודה: ראש ישיבת חב"ד, הרב שלום דובער הכהן הנדל, קורא אל הבמה את משפחתו של החטוף אלמוג מאיר ג'אן, ומברך אותם מעומק הלב בברכת הכוהנים ומאחל לשמוע בשורות טובות בקרוב. למחרת, אלמוג חולץ לשלום באחד ממעשי הגבורה ההרואיים של חיילינו.
האם זה צירוף מקרים? המדרש אומר שלא. כוח האבטחה ששומר על עם ישראל מפני צרות הגלות היא ברכת הכוהנים. כשם ששלמה המלך היה מוקף בשישים גיבורים שהגנו על מיטתו, כך כל יהודי צועד מוקף בשישים שומרים מיומנים שמגנים עליו – והיא ברכת הכהנים שיש בה שישים אותיות.
אבל כאן עולה שאלה עמוקה שמתמיהה כל אדם ונדונה רבות במפרשים בכל הדורות. ראשית: מה מטרת הברכה? למה נדרשת פרוצדורה כזו כדי לקבל שפע? ממה נפשך: אם נקבע לנו בראש השנה לקבל שפע מסוים לפי מעשינו – הקב"ה שהוא טוב וישר, ישלם שכרנו בלי ברכות, כמו מעביד הגון שמעביר משכורת בזמנה. ואם לא נקבע בראש השנה שנקבל שפע – מה תועיל הברכה? לתת למי שאין לו שפע מוכן במאגר שלו?
שנית: למה דווקא הכוהנים? אם מכל סיבה שהיא נדרש לברך, נלך אצל מי שהולכים אליו כדי לקבל ברכות, אל החכם בעיר שבזכות כוח התורה הוא קרוב אצל הקב"ה? הרי הכהן אינו צריך לשאת שום מעלה אישית כדי להיות ראוי לברך. הוא לא נדרש להיות חכם, חסיד וירא שמים. הוא יכול לפטפט בחוץ רגע לפני הברכה ולהיכנס כשמגיע תורו. העיקר שהוא נכד של אהרן הכהן. מה מונח כאן?
העקדת יצחק מנסח את התמיהה בחדות: "מה תועלת במצווה שיאמרו אלו הברכות מפי הכוהנים אל העם? כי הוא יתעלה הוא המברך ['ואני אברכם'] ומה יוסיף אם יברכו הכוהנים או יחדלו? וכי להם לסייעו [לה']?".
זאת הזדמנות ראויה להעמיק ולדון בעצם מושג הברכה. אנו משתמשים במושג "ברכה" בשני הקשרים שנראים הפוכים זה מזה. מצד אחד, ברכה במובן של השלמת חסר, כמו 'וה' בירך את אברהם בכל', וכן צדיק או סתם ישראל שמברך רעהו, והכוונה היא מילוי והשלמת החסר. מצד שני, אנחנו גם מברכים את הקב"ה בכל רגע, והרי הוא אינו חסר וגם אנחנו איננו מסוגלים להשלים בו כלום. אז מה מהות הברכה? וכיצד היא משתלבת בשני ההקשרים שלה?
רבינו הזקן מבאר יסוד מהפכני: המילה "ברכה" במובנה הפשוט ביותר היא מלשון "הברכה", שפירושה כיפוף מלמעלה למטה. המילה "ברכה" באה משורש "בֶּרֶך", שתפקידו לכופף את קומת האדם, כמו שנאמר אצל אליעזר "ויברך את הגמלים", שכופף את הרגליים הגבוהות שלהם לשתות מהבאר. גם המשנה אומרת: "המבריך את הגפן", שהיא פעולה של כיפוף ענף לתוך האדמה. כאשר החקלאי רוצה להרחיב את הכרם, הוא לוקח ענף מחובר לקרקע וטומן את ראשו בצד אחר בקרקע וכך ממשיך את הנטיעה המקורית אל החדשה.
ענין הברכה הוא לכופף את השפע הרוחני מהעולמות העליונים לעולם הזה. לכן המונח הזה רלוונטי גם ביחס לברכה כלפי הקב"ה, משום שכאשר מברך האדם את ה', הוא מגלה בעולם את בעלות הקב"ה על האוכל, ככתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על מוצא פי ה'".
מכאן נתקדם שלב לגבי מהותה המיוחדת של ברכת הכוהנים: הברכה נועדה להבריך את השפע מעולם לעולם, בצורה מהירה ללא דין ומשפט. היא מכופפת את השפע מהר, כמו מטה אהרן שהוציא פרחים בלילה אחד.
הנקודה עמוקה: כל שפע שיורד מלמעלה, צריך לעבור תהליך של הגשמה, עד שהוא מגיע לעולם למטה. בראש השנה נגזר לכל אחד שפע של טוב, אבל השפע נקבע במונחים של רוחניות מופשטת. שם לא מדברים על מניות ואגרות חוב ופרה שתיתן חלב, אלא על טוב במובנו הרוחני. השפע צריך לעבור תהליך של השתלשלות בין העולמות העליונים, עד שהוא מגיע למטה והופך להיות כסף מזומן שאפשר לשלם אתו במכולת.
הבעיה היא, שהמעבר בין העולמות מותנה בכך שהאדם יהיה ראוי לקבלת השפע ביום הנתינה. לכן יש דין ומשפט מחודש בכל שלב בצנרת, האם לבצע את המשך הורדת השפע העליון עד לעולם הזה או להשאיר אותו כפי שהוא בעולם העליון – ואז נזכה לקבל את השפע הזה רק כשנגיע אל העולם ההוא.
הרשב"א מבאר בדרך דומה את המילה "ברכה": מלשון "בריכה", מאגר. משום שלכל אחד יש מאגר של שפע למעלה, שיכול לרדת עד למטה בצורה גשמית או יכול להיצבר בשבילו בבריכה העליונה.
דוגמה מרתקת: בסוף ימיו של דוד המלך, הוא שכב חולה וזקן ובנו אדוניה בן חגית החליט לנצל את הוואקום השלטוני ולהכריז על עצמו כמלך. הדבר נודע לבת שבע והיא מיהרה לחדרו של דוד לתבוע את קיום ההבטחה כי שלמה בנה יישב על כיסא המלוכה. דוד ציווה להוביל את שלמה אל מעיין הגיחון בקצה ירושלים ולמשוח אותו למלך. כאשר בניהו בן יהוידע שמע את בקשת דוד, הכריז: "אמן כן יהי רצון". מה הייתה כוונת ההכרזה "אמן כן יהי רצון"? הרי עמדו לקיים מיד את בקשת המלך? אלא בניהו חשש כי יקומו מקטרגים על ההחלטה והיא תישאר במובן הרוחני בעולמות העליונים. לכן הכריז "אמן", כדי שהדברים יעקפו את הקטרוגים ויתקיימו למעשה למטה.
זה הרעיון העמוק של ברכת הכוהנים: "עד מהרה ירוץ דברו". זו ועדה עוקפת קטרוגים, ועדת חריגים לקיצור הליכים (כמו ועדות הדיור הלאומיות שנועדו לקצר תהליכים ולהריץ פרויקטים ענק בדיור) כדי לפעול את זירוז הורדת השפע מעולם לעולם. הכוהנים הם כמו פקידים בכירים שמשרים תוקף של השפעה וגורמים שהחסד ירד במהירות למטה בלי דין ומשפט.
יעזור הקב"ה שנזכה להבין את עצם מהות הברכה ולקבל את השפע בצורה מהירה ובלי עיכובים, עד שמחת הגאולה האמתית בקרוב ממש.
