מעשה מופלא מובא בגמרא בעבודה זרה. רבי אלעזר בן דורדיא, אדם שהיה שקוע בתאוות נשים, שלא הניח זונה שלא בא עליה. פעם אחת אמרה לו אחת מהן: "אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה".
המילים האלה שברו משהו בתוכו. הוא יצא והלך בין הרים וגבעות, ביקש מהם: "בקשו עלי רחמים". אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו". פנה לשמים וארץ – "בקשו עלי רחמים". אמרו: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו".
לבסוף הבין: "אין הדבר תלוי אלא בי". הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא". בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת".
והשאלה נשאלת: מדוע הוא מת? מה גרם לו למות דווקא ברגע התשובה?
התפיסה השטחית היא שיצאה נשמתו מרוב צער, שהוא פיתח שנאה וסלידה מעצמו עד שלא היה מסוגל לשאת את כאבו על הנזקים שגרם. אולם רש"י מפרש את הדברים באופן הפוך לחלוטין.
הגמרא מביאה פסוק ממשלי: "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים". רש"י מסביר: "כל המשתמדים לעבודת כוכבים אינם שבים בתשובה ואם שבין – ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם". כלומר, מתוך סערת המאבק ביצר.
רבי אלעזר בן דורדיא לא מת מהצער על העבר. הוא מת מההבנה כמה יעלה לו לתקן. הוא אהב את החיים והיה מכור אל החטא, ולכן זעק מתוך ידיעה שאין בו כוחות לעבור את תהליך הגמילה מציפורני ההתמכרות. הוא זעק לאלוקים שייקח את נפשו לפני שייאלץ לעבור את ניתוח המעקפים המורכב של התחייה מחדש.
וזאת הבעיה השנייה שמעלה הקובץ: לרוב האנשים יש 'בחילות' מהמושג תשובה. לא סתם אנשים נלחצים כששומעים את המילה "אלול". המושג "תשובה" מעלה אסוציאציות של מאבק, ייסורים, תעניות ומסירת כל הרווחים לצדקה. התשובה נתפסת כמו שבירת אורחות החיים, לא לדבר, לא לחשוב ולא לצחוק – ולכן רבים מעדיפים להדחיק את הצורך בתיקון ולחיות עם החסר.
באגרות קודש מופיעות דוגמאות להצעות שהעלו אנשים בכאבם התהומי כדרכי תשובה על הכישלונות שחוו: "מה שכותב אם כדאי לסגף את עצמו, למשל לישן על ספסל רק עם כר תחת הראש", "במענה למכתבו… בו שואל אם גם תענית דיבור מועילה כמו מתן צדקה?", "נבהלתי למחשבתו להתחיל בסדר תעניות… ומוסיף שבכוחו לעשות כן גם בימי הקיץ הארוכים".
אולם הגישה הזו שהייתה טובה בעבר, כשאנשים היו מופנמים ועמוקים יותר, רק מייאשת ומרחיקה את בני דורנו. עלינו לברר אפוא סדר תשובה 'ריאלי', כזה שאינו מפרק את החיים ומאפשר לאנשים תזזיתיים כמונו להמשיך לחיות ובתוך החיים לייצר סדר של תיקון והתקדמות.
ופה מגיע החידוש הגדול של הרמב"ם: "ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד… וכן יתנחם על שעבר". התשובה היא להניח את העבר, להסירו ממחשבתו כאילו לא קרה מעולם, ותמורת זאת להתחייב שמחר יהיה אחרת. מצוות התשובה היא החלטה נחושה שהטעות של היום היא חד פעמית ומחר היא לא תשוב.
אדמו"ר הזקן מתמצת זאת: "מצוות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד… ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית".
יעזור הקב"ה שנזכה לתשובה אמיתית מתוך שמחה וטוב לבב.
