אחת הסוגיות המרכזיות בחסידות היא סוגית ה"אבות". מה היתה עבודתם של אברהם יצחק ויעקב קודם שניתנה התורה, ומה היחס שלה לעבודתנו שלנו אחרי שניתנה התורה. המאמר "יהי ה' אלוקינו" שאמר הרבי בהתוועדות ט"ו בתמוז תשמ"ו – עוסק בנושא הזה בהרחבה.
תוכן המאמר:
- שאלה: איך יכול אדם רגיל לבקש שיהיה השם עמו כפי שהיה עם אברהם יצחק ויעקב?
- טענת הגויים "איה נא אלקיהם" – כיון שלדעתם "עזב ה' את הארץ", איך אפשר שהמשכת אלוקות תהיה באמצעות עבודה גשמית? ועל פי זה יובן עומק השאלה: "אבותינו" היתה עבודתם ברוחניות – ואנו עבודתנו בגשמיות, ואיך "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו"?
- המענה לטענת הגויים: "ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה" – כשם שיש עבודה של "שמים" ומוח ולב, כך יש עבודה של "עשה" בגשמיות. ועל כן: "ואלקינו בשמים" – אלוקות וכו' מרגישים בעיקר בעניני "שמים" ורוחניות. אבל "כל אשר חפץ" – בחינת "חפץ" שלמעלה מ"אלקינו" היא נמצאת דווקא ב"עשה", עשייה ממש.
- החילוק בין עבודת האבות לעבודתנו: קודם מתן תורה יכול היה להיות הקשר עם האלוקות רק ברוחניות. אבל אחר ביטול הגזרה ניתן הכוח, כוח הבורא, במצוות הגשמיות דוקא. וזו התשובה: גם אנו יכולים לבקש "יהי ה' אלוקינו עמנו" – כיון שקיום המצוות בגשמיות, הוא מכוח הבורא, ועולה גם על קיום המצוות ברוחניות דהאבות.
- שאלה: לפי זה – מדוע עלינו לבקש שה' יהי עמנו כמו עם האבות, והלא עבודתנו גבוהה יותר? תשובה: אצל האבות היה גילוי השם, משא"כ אצלנו – אף שהעבודה מגיעה למעלה ביותר, ואף נמשכת בעולם, אך אין זה בגלוי.
- הבקשה היא שכשם שאצל אבותינו היה גילוי אלוקות – כך אצלנו יהיה גילוי אלוקות במוחש. כלומר: גם כאשר קיום המצוה היא רק בגשמיות, אפילו בלי כוונה – יפעל גם בנפש האדם ובגילוי בעולם ועד בפועל ממש את גילוי פעולת המצוה הרוחנית, כמו שהיו אבותינו מרכבה לאלוקות.



