"קורח פיקח היה", ואדם גדול היה. שורשה של טעות קורח גבוהה מאוד, והיא מגיעה עד לשורשי הבריאה. במאמר "ויקח קרח" שאמר הרבי בשבת פרשת קרח תשכ"ז, נוגע הרבי בעומק טענת קרח, וההבדל שבינה ובין "מחלוקת לשם שמים". וכך נלמד כיצד עלינו להישמר מטעותו של קרח בחיים שלנו.
תוכן המאמר:
- עדת קרח היו גלגול דור הפלגה. שורש מחלוקת קרח ודור הפלגה – הוא ב"רקיע המבדיל בין מים למים".
- קודם "רקיע המבדיל" היה העולם כולו מים. המדרש ממשיל זאת ל'דיירים אלמים' המשבחים את המלך – והכוונה לנבראים דעלמא דאתכסיא המשבחים את השם. וזהו תכלית 'רקיע המבדיל' – שהעולם יראה נפרד מאלוקות, עלמא דאתגליא, ועם זאת הנבראים יהיו בטלים וכלי לאלוקות. ואם כן, תכלית ההבדלה של הרקיע (ביום השני) הוא להביא להתכללות ואחדות של העולם הנפרד עם האלוקות. ועל כן ביום השלישי, הרומז על ענין זה נאמר 'כי טוב' גם על מלאכת היום השני – שאז בא על תיקונו.
- ענין ההבדלה מהאלוקות זוהי הגזרה ש"עליונים לא ירדו למטה, ותחתונים לא יעלו למעלה". וענין ההתכללות וההתאחדות של העולם והאלוקות – הוא ענין מתן תורה שאז בטלה הגזרה.
- "שמים" – רוחניות. "שם" – עולם הזה. "מחלוקת לשם שמים" – חלוקת הרוחניות והעולם הזה, על מנת לפעול חיבור והתכללות של העולם הזה הנפרד עם האלוקות. "סופה להתקיים" – שאכן תביא לקיום ואחדות של אלוקות וגשמיות.
- קרח ועדתו, חלקו "שלא לשם שמים" – לא רצו באיחוד "שם" ו"שמים", ובחרו ב"שם" בלבד, ועל כן נקראו "אנשי שם". "אין 'שם' אלא עבודה זרה" – עבודה זרה הוא שמחשיבים את ה'ממוצעים', הדרכים שבהם מנהל הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדבר עצמאי. וזה היה ענין "מחלוקת קרח וכל עדתו" שרצו ב'ממוצעים' ובישות של העולם כדבר עצמאי, ולא שיתכלל באלוקות.
- ומחלוקת זו "אין סופה להתקיים" – שהוא ברכה: שהיא לא תצלח, וגם החלוקה הזו שניסו קרח ועדתו לעשות בין "שם" ו"שמים", לא תתקיים, ועל ידי עבודת התשובה יהיה בירור ותיקון אחרי ההבדלה הזאת – שזהו עילוי גדול ביותר.
