מבנה התפילה (א)

התפילה נראית לנו כטקסט אחיד, והסידור נדמה לנו כספר תפילות פשוט לכל ימות השנה. בשני השיעורים הבאים נגלה שלא כך הם פני הדברים.

סידור התפילה מורכב מטקסטים שחוברו בזמנים ומקומות שונים, בעלי סגנונות רבים ומגוונים, שעם הזמן התגבשו לכדי תפילה אחידה ומסודרת. התפילה שלנו מורכבת מקטעים שחיברו אברהם אבינו ומשה רבנו, מזמורים ששורר דוד המלך, ברכות שניסחו אנשי כנסת הגדולה ופיוטים שכתבו חכמי ישראל בתקופת "תור הזהב" של יהדות ספרד. התפילה שלנו עשירה ומגוונת, והסידור הוא אוסף של יצירות במשך אלפי שנים.

בשני השיעורים הבאים נפתח את הסידור ונכיר את הרקע המרתק של קטעי התפילה הרבים, ושל התגבשות מבנה התפילה המוכר לנו.

סיכום השיעור:

• תקנת אנשי כנסת הגדולה – יצירת נוסח תפילה אחיד. בתקופת שיבת ציון, כאשר העם איבד את שפת הקודש ולא ידע להתפלל, התכנסו 120 זקנים ושמונים וכמה נביאים מ"אנשי כנסת הגדולה" ותיקנו תפילת שמונה עשרה – נוסח תפילה קבוע לכל ישראל. כ-400 שנים מאוחר יותר נוספה ברכה נוספת, "ולמלשינים", על ידי שמואל הקטן בהנחיית רבן גמליאל הזקן, נגד הצדוקים הכופרים.
• תפילת השבת – החלפת הבקשות בשבח השבת. בשבת הושמטו 13 הברכות האמצעיות העוסקות בצרכים, כדי שלא לעורר צער ולפגום בשלווה ובשמחה של השבת. במקומן נאמרת ברכה אחת על קדושת השבת, עם פיוטים שונים לכל תפילה. הפיוט "ישמח משה" מסביר כיצד משה רבינו העניק לעם ישראל את המתנה של השבת עוד במצרים.
• תפילות החגים – מבנה דומה עם הבדלים בפרטים. תפילות החגים (פסח, שבועות, סוכות) דומות במבנה, כאשר הברכה האמצעית עוסקת בקדושת החג. בראש השנה וביום הכיפורים התפילה מתארכת עם תוספות רבות, אך ה"שלד" הבסיסי – הברכה האמצעית החותמת ב"מקדש ישראל ויום הזיכרון/הכיפורים" – נשמר ללא שינוי.
• עשרת ימי תשובה – שינויים ותוספות מדורות שונים. רב תיקן את השינוי הבסיסי בחתימות הברכות: "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט". התוספות "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב" ו"בספר" נוספו מאוחר יותר על ידי הגאונים, ולכן מי ששכח אותן אינו חוזר – הן אינן חלק מהשלד הבסיסי של התפילה.
• תפילת טל וגשם – פיוטים שונים בעדות השונות. הזכרת הגשם והטל בברכת גבורות היא חלק מהשלד הבסיסי שתקנו אנשי כנסת הגדולה. הפיוטים המיוחדים לשמיני עצרת ולפסח הם תוספות מאוחרות – בעדות ספרד אומרים פיוט של רבי שלמה אבן גבירול (מאה 11), ובאשכנז פיוט קדום יותר המיוחס לרבי אלעזר הקליר (אולי מתקופת התנאים).