רבי שמחה בונים מפשיסחא מציע תובנה מהפכנית: הקושי העצום בקריעת ים סוף לא היה בעצם הנס – אלא בלגרום לאנשים לקפוץ למים. הקב"ה לא התקשה לקרוע את הים, אלא לגרום לעם ישראל להתנתק מהתוכניות המקוריות שלהם ולהיכנס לדרך בלתי צפויה.
המדרש מספר שעל שפת הים נוצרו ארבע קבוצות, כל אחת עם פתרון משלה: קבוצה אחת אמרה "נתאבד בים" – הפרפקציוניסטים של 'הכל או כלום'. קבוצה שנייה הציעה "נשוב למצרים" – המובסים שמעדיפים להרים דגל לבן. השלישית קראה "נעשה מלחמה" – הלוחמניים שרצו להילחם עד טיפת הדם האחרונה. והרביעית בחרה בתפילה – יראי השמים שהעדיפו להניח את הנשק וללכת לבית הכנסת.
אך ה' ענה למשה: "דבר אל בני ישראל וייסעו". אף אחת מהגישות לא הייתה נכונה. במקום להיצמד לדפוסי התנהגות מוכרים, נדרש העם לחשוב אחרת: להתבונן במסלול שההשגחה העליונה הובילה אותם אליו. האם הקב"ה הוציא אותם ממצרים כדי שיתאבדו? כדי שיחזרו? כדי שיילחמו או יתפללו? הם יצאו כדי להגיע להר סיני, ואם הדרך עוברת בים – עליהם להמשיך ישר לתוכו.
זהו בדיוק האתגר במציאת זיווג: כל אחד מגיע עם תוכנית מושלמת איך ייראה בן הזוג שלו – חכם, גבוה, עשיר, ספונטני, חביב וירא שמים. ואז מגיעים למציאות ומגלים שאדם כזה לא קיים. הקב"ה מנסה לזווג, אבל האנשים נתקעים בציפיות המוקדמות שלהם.
כמו שהשדכן אמר לרווק המבוגר ששאל מה הוא מחפש: "לא משהו מיוחד, חכמה, נאה, עשירה, טובת לב, ממשפחה טובה ויראת שמים". – "בחייך", ענה השדכן, "עם רשימה כזו אני עושה שישה שידוכים…"
ההיצמדות לציפיות מוקדמות היא מטעה משתי סיבות: ראשית, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים אבל לא מה אנחנו צריכים. רווק לא באמת מבין אילו תכונות נדרשות לחיים משותפים של 90 שנה. האם הוא מבין את החשיבות של הקשבה ללא שיפוטיות? של ויתור ואמפתיה? האם הוא יכול לדמיין לילה מסויט עם תינוק בוכה?
שנית, אהבה לא מוצאים – אהבה יוצרים. קשר אמיתי נבנה לאורך זמן דרך השקעה ונתינה. לכן זה פחות משנה מה קיבלנו, ויותר משנה כמה אנחנו מוכנים להשקיע.
אותו עיקרון חל על פרנסה: אנשים מגיעים עם תוכניות מושלמות לקריירה, אבל המציאות מובילה למקומות אחרים. הקב"ה מזמן הזדמנויות, אבל האדם נתקע בציפיות המוקדמות – כאן השכר נמוך מדי, כאן התחום לא מוכר, כאן החברים לא מתאימים.
הרבי מליובאוויטש אמר פעם לשליח שיצא למינסוטה: "דו זאלסט זיין flexible!" – "תהיה גמיש!" לא בענייני הלכה חלילה, אלא בגישות עבודה. אם דרך אחת לא עובדת – נסה דרך אחרת.
זהו המסר העמוק של קריעת ים סוף: לפעמים הדרך קדימה עוברת דווקא במקום הכי בלתי צפוי. ההצלחה תלויה ביכולת שלנו להשתחרר מתפיסות מוקדמות ולקפוץ למים – לתת אמון בדרך שההשגחה העליונה מובילה אותנו אליה.
