מאחורי השאלה הלשונית הפשוטה של "לעומר" או "בעומר" מסתתר עומק רוחני מופלא. הנוהג לומר "ל"ג בעומר" (באות ב') אף שבכל ימי הספירה רוב העולם אומר "לעומר" (באות ל') אינו טעות לשונית אלא מכוון.
בספרי אדמור"י פולין מובא שהצירוף "ל"ג בעמר" (ללא ו') עולה בגימטריה 345, בדיוק כמו "משה", רמז לקשר העמוק בין רשב"י למשה רבינו. שניהם מייצגים את תמצית מסירת התורה לישראל – משה את תורת הנגלה ורשב"י את תורת הנסתר, עד שנאמר שרשב"י היה "ניצוץ משה". כמו כן, ל"ג בעומר חל תמיד באותו יום בשבוע בו חל ז' אדר, יום הסתלקות משה רבינו, מה שמחזק את הקשר ביניהם.
המאפיין העמוק המשותף לשניהם הוא שגם בשיא התעלותם הרוחנית, הם נשארו מחוברים לכלל ישראל במסירות נפש. כשמשה עלה לקבל את הלוחות והיה במדרגה רוחנית נשגבת, הוא מיד ביקש "מחני נא מספרך" למען העם החוטא. וכך רשב"י, אחרי 13 שנות פרישות במערה, יצא ושאל "האם יש משהו הצריך תיקון?". שניהם לימדו אותנו שגדלות אמיתית משלבת התעלות רוחנית עם אחריות לכלל ישראל.
מהלך הדרשה:
- המחלוקת בין נוסחי התפילה: "לעומר" (ספרדים וחסידים) מול "בעומר" (אשכנז).
- המקובל שוגרת הלשון של ל"ג "בעומר" למרות שרוב השנה אומרים "לעומר".
- הסבר מסורתי: נוסח "בעומר" לכבוד הרמ"א שנפטר בל"ג בעומר.
- הקשר לתיקון חטא תלמידי רבי עקיבא "שלא נהגו כבוד זה בזה".
- הגילוי העמוק: "ל"ג בעמר" בגימטריה "משה" (345).
- ל"ג בעומר חל תמיד באותו יום בשבוע כמו ז' אדר (יום פטירת משה).
- הדמיון באופי הרוחני: משה כמוסר תורת הנגלה ורשב"י כמוסר תורת הנסתר.
- שניהם בשיא מעלתם הנשגבת לא שכחו את מסירות הנפש עבור כלל ישראל.
- סיפור מרגש על הרבי מליובאוויטש וקברים יהודיים בטוצינג.
