"אנחנו מתחתנים בכל יום מחדש" – כך ענה אחד מגדולי הסופרים בישראל כששאלו אותו בראיון רדיו איך הוא ורעייתו נשואים יותר מחמישים שנה. תשובה מדהימה זו חושפת סוד עמוק שטמון בלשון התורה ובמסורת ההלכתית.
הנה גילוי מופלא מרבני ג'רבה שבטוניס, מספר "מכתב לחזקיהו" שנכתב לפני כ-250 שנה: בשטר כתובה כותבים "בכך וכך בשבת לחודש פלוני", אבל בשטר גט כותבים "בכך וכך לירח פלוני". מדוע?
מסביר הלבוש שהדבר רמוז בתורה: לגבי נישואים נאמר בפרשתנו "כי יקח איש אישה חדשה", וכן נאמר בדברי הימים "מן חודש אשתו" – הקשר בין "חודש" לנישואים. אבל בפרשת ברכה נאמר "וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים" – הקשר בין "גרש" (גירושין) ל"ירח".
והתמיהה מתבקשת – האם זה סתם משחק מילים? חלילה! כאן טמון אחד היסודות העמוקים ביותר בבניין הבית היהודי.
"חודש" מלשון התחדשות. הירח מתחדש, נולד מחדש, מביא אנרגיה חדשה. "ירח" לעומת זאת – מציין סתם מחזור קבוע של שלושים יום. זהו ההבדל בין חיים מתחדשים לבין קיום בשגרה.
וכאן המסר הנצחי: נישואים שבנויים על "חודש", על התחדשות תמידית – נשארים לנצח. נישואים שהופכים ל"ירח", למחזוריות סתמית – עלולים להיגמר ב"גרש ירחים".
אמרו חכמים בגמרא: "מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה". התורה עצמה מכירה בטבע האנושי – "תענוג תמידי נעשה טבע ואינו תענוג", כלשון הבעש"ט. ולכן בנתה מנגנון של התחדשות לתוך המערכת.
למה הדבר דומה? לאש הבוערת בתנור. אם נזרוק את כל העצים בבת אחת – תהיה אש גדולה שתכלה במהירות ותכבה. אבל אם נוסיף עצים מדי פעם, נשמור על אש קבועה לאורך זמן. כך בחיי הנישואין – ההתחדשות המתמדת היא שמשמרת את הלהבה.
וזה מה שרמז המכתב לחזקיהו בפסוק מפרשתנו: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים". מדוע דווקא כאן, בפרשת אשת יפת תואר, משנה התורה ואומרת "ירח" במקום "חודש"? כי סופם של נישואים שהתחילו רק ממשיכה חיצונית, בלי הכרה עמוקה ובלי ערכים משותפים – להיגמר בגט. "ירח ימים" רומז ל"גרש ירחים".
והנה עצה מעשית שניתן ללמוד מכאן: הסוד הוא להמשיך לעשות את מה שעשינו בהתחלה. זוכרים איך בתחילת ההיכרות השתדלנו להפתיע? איך חשבנו מה ישמח את הצד השני? איך התאמצנו להקל עליו ולגרום לו נחת? זה בדיוק מה שצריך להמשיך לעשות.
סיפרו על רב שפגש את תלמידו ובירכו "מזל טוב". התלמיד תהה – על מה מזל טוב? "על החתונה שלך" ענה הרב. התלמיד התבלבל עוד יותר – הוא התחתן לפני שלושים שנה! הרב חייך: "הסוד לנישואים מאושרים הוא להתחתן בכל יום מחדש, לכן אני מאחל לך מזל טוב על החתונה שלך היום".
התרגום יונתן על הפסוק "ושמח את אשתו אשר לקח" מפרש "ויחדי ית אתתיה" – ישמח את אשתו. ורש"י מדגיש שזו לא טעות – הבעל צריך לשמח את אשתו, לא רק לשמוח איתה. לראות אותה, להבין מה היא צריכה, להעניק לה.
שלמה המלך רמז לכך בחכמתו: "מצא אישה מצא טוב" לעומת "ומוצא אני מר ממות את האישה". ההבדל? הראשון "מצא אישה" – הוא רואה אותה, מחפש להכיר אותה מחדש כל יום. השני "מוצא אני" – הוא תקוע בעצמו, לא מסוגל לצאת מעצמו ולראות את האחר.
בחתונה אנחנו כותבים "חודש" – זו התחייבות להתחדשות. זו הבטחה שלא ניתן לשגרה לקחת את מה שיקר לנו ביותר. זו ההכרה שכל יום הוא הזדמנות חדשה לבנות את הקשר.
אבל זה לא קורה מאליו. צריך לעבוד על זה. לפעמים זה אומר לחזור הביתה עשר דקות מוקדם יותר. לפעמים זה לעזור בשטיפת הכלים בלי שביקשו. לפעמים זה סתם לשאול "איך היה היום שלך?" ולהקשיב באמת לתשובה.
הפרשה שלנו, פרשת כי תצא, היא פרשת הנישואין של התורה. והיא מלמדת אותנו: אל תיקחו את הקשר כמובן מאליו. אל תניחו לו להפוך ל"ירח" – למעגל חוזר של שגרה. תשמרו על ה"חודש" – על הרעננות, על ההתחדשות, על הפליאה.
יעזור הקב"ה שכל בתי ישראל יהיו בנויים על יסוד ה"חודש" – על התחדשות תמידית ואהבה שמתחזקת עם השנים. שנזכה כולנו להתחתן בכל יום מחדש, ושהכתובות שלנו יישארו סגורות במגירה עד מאה ועשרים שנה בשמחה ובנחת.
