בעוד שפשטות הפסוקים מתארת פרידה רגילה, המדרש מגלה שבני ישראל תכננו למנוע את עזיבתו של משה מתוך הכרת הטוב אמיתית. לא מדובר במרד אלא בביטוי של אנושיות עמוקה – הרצון להחזיר טובה למי שעשה עבורם הכל. זו הייתה זכותם ומעלתם של ישראל – להיות "מענטש", בני אדם שזוכרים טובה ולא כפויי טוב. אמירת "תודה" מקטינה את האגו ולכן זה קשה לנו, אבל זו בדיוק התכונה שהעם היהודי חייב לטפח.
מהלך הדרשה:
א. הביטוי "בעצם היום הזה" מופיע שלוש פעמים ומרמז על התנגדות.
ב. בני ישראל לא רצו לוותר על מי שהציל אותם.
ג. ההבדל בין אהרן למשה בעשיית שלום בית.
ד. סיפורים על כוח הכרת הטוב.
