הדרשה חוקרת איך התורה – ספר חוקים וחכמה – מוגדרת כ"שירה". ההסבר הוא שהתורה היא הרבה מעבר לחכמה אינטלקטואלית – היא "מנגינת הנפש של היהודי". שירה מבטאת רגשות עמוקים שמעבר למילים, והתורה היא החיבור הנפשי של היהודי לבורא.
בניגוד לפרוזה שהיא מתוכננת ואינפורמטיבית, השירה מתפרצת ונפשית. החללים בכתיבת השירה מסמלים את הרגשות שלא נכנסים במילים. לכן בשמחת תורה רוקדים עם ספרי התורה כמו עם כלה, כי התורה היא לא רק ספר לימוד אלא הקשר הנפשי החי בין הנשמה למקורה.
מהלך הדרשה:
א. המצווה לכתוב "השירה" מתייחסת לכל התורה.
ב. ההבדל בין שירה לפרוזה – רגש מול הגיון.
ג. שירה היא התפרצות נפש מעבר למילים.
ד. החללים בכתיבת השירה – מה שלא נכתב חשוב מהכתוב.
ה. התורה כטעם החיים ולא רק חכמה.
