פרשת צו מחייבת קרבן תודה לאדם שניצל ממצב סכנה, ומכאן עולה שאלה יסודית: מדוע ה' בכלל מצווה עלינו לומר לו תודה? הרי הוא אינו זקוק לשבחנו. אלא שאמירת תודה לא נועדה עבור האלוקים — היא נועדה עבור האדם עצמו. אנו חיים בעולם שמזמין אותנו כל הזמן לרצות עוד ועוד, ואמירת תודה מנתקת את האדם מהמרוץ הזה לרגע ומאירה לו כמה הוא כבר עשיר. כשאדם יוצא מניתוח, או שורד סכנה, הוא מקבל לרגע פרופורציות אמיתיות.
קרבן התודה בא להנציח את הרגע הזה. זוהי המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו: שגרת הכרת תודה שהופכת את כל מה שיש לנו לאוצר.
מהלך הדרשה:
- פרשת צו: קרבן תודה ואילו מקרים מחייבים אותו (ארבעה חייבים — מתהלים קז).
- שאלה א: מה מטרת הקרבן? מדוע ה' "תובע" תודה — הרי אנו מברכים כל הזמן?
- שאלה ב: מדוע קרבן תודה נאכל ביום ולילה בלבד, שלא כקרבנות אחרים?
- התשובה המרכזית: הודאה נועדה עבור האדם עצמו — היא מייצרת פרופורציות ומאירה כמה טוב יש לו.
- האברבנאל: קרבן תודה נאכל ביום ולילה — כדי לחייב חגיגה עם חברים ולהנציח את הרגע.
- האמרי אמת: קרבן תודה נאכל ביום ולילה כי כל יום מחייב קרבן חדש.
- השפת אמת: "יודו לה' חסדו — ונפלאותיו לבני אדם" — מי שמודה על חסד אחד מגלה שחייו עמוסי פלאות.
- סיפור רב חייא שקנה מתנה לאשתו שהציקה לו.
- כל הקרבנות יבטלו לעתיד לבוא, קרבן תודה לא — כי אז נוכל להודות גם על ייסורי הגלות עצמם
