מצוות עונג שבת אינה נספח צדדי אלא ביטוי למהות היום. יש מנוחה שהיא הפסקה בעלמא, ויש מנוחה של מי שהשלים מלאכה ומתענג מן התוצאה. השבת היא היום שבו הקב"ה השלים את מלאכת הבריאה, ולכן היא יום של תענוג.
אלא שמצוות עונג שבת אינה מסתפקת בתענוג פסיבי; היא דורשת יוזמה אקטיבית – מאכלים משובחים, מנוחה, לימוד תורה. הסיבה נרמזת במילים "אשר ברא אלקים לעשות", שפירושן "לתקן": הקב"ה ברא עולם גשמי שלם, אך השאיר לנבראים את המשימה ליצוק בו משמעות רוחנית. כשאנו ממלאים תפקיד זה, מתעורר למעלה תענוג גדול אף מן התענוג שבשלימות הבריאה.
סיכום השיעור:
- עונג שבת – "עניין התענוג דיום השבת קשור עם גמר ושלמות הבריאה"; אין זו מנוחה טכנית אלא חיבור אל התענוג שבסיום מלאכה מוצלחת.
- חוזרים למקור – בשעת המלאכה יורדים כל הכוחות ומתלבשים בעשייה, ובסיומה "חוזרים ועולים כל הכחות למקורם" עד לכוח התענוג – "סוף מעשה במחשבה תחילה".
- עונג אקטיבי – "אשר ברא אלקים לעשות" פירושו "לתקן"; עבודת האדם מגלה תענוג נעלה יותר, ולכן נדרשים אנו ליזום עונג ולא להסתפק בפסיביות.
- לכתחילה אריבער – פתגם הרבי המהר"ש: מכיוון שהיהודי פועל שלימות בכל סדר ההשתלשלות, עבודתו היא "באופן של אריבער… להיותו חלק אלקה ממעל ממש".
- בלי סיבה – השיא הוא עבודה "למעלה מכל ענינים של טעם וסיבה", לא בשביל שכר ואף לא בשביל נחת רוח – "שזהו עניין התענוג בתכלית השלימות".
