בפרשת יתרו אנו קוראים על היותנו "עם סגולה". בימים בהם נהפכנו למיוחסים – "יום המיוחס" – בחר בנו הקב"ה להיות לו לעם סגולה, ככתוב "והייתם לי סגולה מכל העמים". מכאן נגזר המושג "סגולה" – דרך מיוחדת להשגת ישועה. אך כיצד פועלות הסגולות? מה הקשר בין קיום מצווה מסוימת לבין רפואה או ישועה?
סיפור מופלא מדגים זאת: יהודה לנדאו, כיום חסיד חב"ד מקרית מלאכי, נולד בעיירה באיה בלנקה בארגנטינה, במשפחה שלא ידעה דבר על היהדות. הוא עבד כעיתונאי ומגיש תכנית רדיו, רחוק מכל זיקה ליהדות. בשנת 1988 נולד לו בן בשם נחום, שלא הצליח לפתוח את עינו הימנית. בגיל שלוש עבר ניתוח, אך העין כמעט לא ראתה, והרופאים חששו שתפסיק לראות לחלוטין.
לילה אחד התעורר יהודה שטוף זיעה מחלום. בחלומו ראה את הרבי מליובאוויטש יושב ליד שולחן ושואל למה הוא עצוב. כשסיפר על בעיית הראייה של בנו, שאל הרבי: "הוא לובש ציצית?" כשענה בשלילה, אמר הרבי: "בפרשת ציצית נאמר 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה". אם הוא יעשה התלוי בו וילבש ציצית – הקב"ה יעשה התלוי בו וירפא את עינו כדי שיוכל לראות את הציצית".
יהודה, שלא הכיר את הרבי ולא ידע כיצד להתייחס לחלום, פנה לחב"דניקים המקומיים. הם האיצו בו להלביש לנחום ציצית, וכדי לשכנע את הילד, החל יהודה עצמו ללבוש כיפה וציצית. כעבור שלושה חודשים, בביקור אצל פרופסור מנזיטי, מבכירי רופאי העיניים בארגנטינה, התגלה נס מופלא: העין החלה לראות באופן מלא, תופעה שהפרופסור הודה שלא פגש כמותה.
הסיפור מעורר שאלה מהותית: איך זה עובד? מה הקשר בין מצוות ציצית לראיית העין? הרבי מליובאוויטש חושף את סוד הסגולות בביאור מעמיק: "כידוע מאמר רז"ל אשר רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח אברים של האדם ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידי האדם. פשוט שאין זה רק דמיון במספר, אלא שאברי האדם מקבלים חיות על ידי עשיית מצוות עשה".
המצוות, מסביר הרבי, הן לא רק ציוויים רוחניים, אלא תכנית עבודה שמזככת את האיברים ומרוממת אותם להיות קשורים עם הקב"ה. יתרה מזו: כל מצווה קשורה ונועדה לאיבר מסוים. כאשר יהודי זקוק לברכה בעניין מסוים, עליו להתחזק במצווה הקשורה באותו האיבר.
דוגמאות רבות לכך: לאישה שסבלה מחולשה בעיניים, הציע הרבי להעביר מיין ההבדלה על העיניים, על פי המובא במדרש שזו סגולה למאור עיניים. לאדם שביקש ברכה לבריאות הרגליים, הציע להרבות בצדקה, שכן נאמר בגמרא שהממון הוא המעמיד רגליו של אדם.
כך גם מצוות תפילין היא סגולה לבריאות המוח, מצוות ציצית לבריאות הלב (משום שחוטי הציצית הם ל"ב), זהירות מלשון הרע ודברי שקר כסגולה לריח הפה, וטהרת המשפחה כסגולה לבעיות פוריות.
הבנה זו מסבירה גם תופעה מעניינת: אנשים שונים מחבבים במיוחד מצוות שונות. יש מי שמקפיד במיוחד על תפילין, אחר על לימוד תורה, שלישי על צדקה. מוסבר בקבלה כי כל הנשמות נמשכו מנשמת אדם הראשון, אך כל נשמה נמשכה מנקודה מסוימת ('איבר') בתוך הנשמה הכללית. לכן כל אחד קשור במיוחד למצווה השייכת לאותו האיבר.
הרעיון העמוק הוא שהרוחניות והגשמיות של יהודי אינם שני דברים נפרדים, אלא דבר אחד ממש. המצוות הן לא רק ציוויים שרירותיים, אלא תכנית אלוקית מדויקת שנועדה לזכך ולרומם כל חלק בגוף ובנפש. כל מצווה פועלת על איבר מסוים, מזככת אותו ומעניקה לו חיות רוחנית, וממילא גם גשמית.
זהו גם ההסבר מדוע דווקא מצוות ציצית קשורה לראייה. הפסוק אומר "וראיתם אותו וזכרתם" – הציצית נועדה להיות מול העיניים ולהזכיר את כל מצוות ה'. כאשר מקיימים את המצווה כראוי, האיבר המקיים את המצווה – במקרה זה העיניים – מקבל חיות וכוח מיוחד.
לסיכום, הסגולות אינן פעולות מאגיות או אמצעי לעקוף את סדרי הטבע. הן ביטוי לקשר העמוק בין הרוחני לגשמי, בין המצווה לאיבר. כאשר מחזקים את הקשר הרוחני של איבר מסוים עם שורשו האלוקי דרך קיום המצווה המתאימה, הדבר משפיע גם על בריאותו הגשמית. זוהי משמעות היותנו "עם סגולה" – עם שכל פרט בחייו, מהרוחני ועד הגשמי, קשור ומאוחד עם הקב"ה.
