נדמה כי המאבק הפנימי המתחולל בתוכנו, בין הטוב והרע, הנפש האלוקית והנפש הבהמיתצ– לעולם לא מסתיים. לא פעם, אחרי אכזבה מעצמנו, בסיומו של עוד קרב במערכה בלתי- נגמרת, אנחנו חשים מובסים ושואלים: האם נועדנו להילחם כל חיינו ביצר הרע? הלנצח תאכל חרב? מה הטעם במלחמה הזו? ומאיפה ניקח כוחות להמשיך?
במאמר הבא, מתוך ליקוטי תורה, נצעד צעד אחר צעד להבנת תכלית האדם בעולמו, דרך התבוננות בשתי דמויות היסוד של "יעקב" ו"ישראל" – אבות הטיפוס המשמשים בערבוביה בחייו של כל יהודי.
תוכן המאמר:
- שתי בחינות למעלה: "יעקב" ו"ישראל", ומקביל להן שתי דרכים בקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא: עבד ובן.
- הקדוש ברוך הוא התאווה שתהיה לו דירה בתחתונים, ואת זה אנו עושים בעבודתנו באתכפיא ואתהפכא.
- יעקב ממשיך גילוי אלוקות עד ל"עקב", מעשה בפועל, על ידי תפילה ומצוות – "איש האון" עומד כנגדו ומנסה לבלבל אותו במחשבות והרהורים רעים, אך הקדוש ברוך הוא עוזר לו ובעמל גדול הוא מנצח.
- מלחמתו של יעקב היא בתפילה בששת ימי המעשה, אז הוא זמן ה"עבודה". רק לאחר כיבוש הנפש הבהמית והגוף, אפשר לגשת למלחמה להמשיך גילוי אלוקות בעולם באכילה ובשאר ענייני החולין.
- שבת היא יום מנוחה ותענוג ללא עמל כלל, משום שבה מתבטל הצמצום ונמשכת ההתגלות האלוקית. זו היא עבודת "ישראל", עבודת הבן.
- רק על ידי עבודת החול, יעקב, אפשר להגיע לבחינת השבת, ישראל. הירידה במוצאי שבת היא לצורך עלייה גדולה יותר בשבת הבאה.
