בפרדוקס המסתורי ביותר בתורה – פרה אדומה שמטהרת טמאים אך מטמאת את העוסקים בה, ישנם שני רמזים יסודיים ומעשיים . הרמז הראשון מתמקד בקבלת מסתורי הצדק האלוקי. כשם שאיננו מבינים מדוע הטהרה מטמאת, כך איננו מבינים "צדיק ורע לו". ה'באר יוסף' מקשר בין זה לסיפור על משה שראה את רבי עקיבא מלמד תורה נשגבה ואז נהרג באכזריות. הקב"ה עונה למשה הנדהם: "שתוק, כך עלה במחשבה לפני". המסר הוא שכשם שאנו מקבלים את חוקי התורה למרות שאיננו מבינים אותם, כך עלינו לקבל את ניהול העולם האלוקי שלעתים אינו מובן לנו.
הרמז השני מציע תובנה מהפכנית בתחום הטיפול והחינוך. המבקש להעלות אדם מטומאתו חייב "להיטמא" בעצמו במידה מסוימת – לרדת לעולמו של הנזקק, להזדהות עם כאבו, לפני שיוכל להעלותו. הרבי מליובאוויטש מביא את סיפור האדמו"ר האמצעי שהפסיק לקבל אנשים ליחידות כשלא הצליח למצוא בעצמו זיקה לחטא שהתוודו בפניו, כי הבין שבלי חיבור אמיתי לא יוכל לעזור.
מהלך השיעור:
- תעלומת הפרה האדומה – מדוע דווקא היא נקראת "חוקת התורה".
- הפרדוקס המהותי: מדוע הפרה מטהרת טמאים אך מטמאת טהורים.
- הרמז הראשון: קבלת דין שמים – כשם שיש חוקים בתורה, כך יש חוקים בעולם.
- המפגש בין משה לרבי עקיבא – השלמה עם מסתורין התורה והצדק האלוקי.
- הרמז השני: עקרונות הטיפול – מצד המטפל (כהן) שעליו להיטמא כדי להטהר אחרים.
- סיפורי האדמו"ר האמצעי והרבי הרש"ב – לחוש את כאב המטופל.
- יישום מעשי: משל הנסיך שהפך לתרנגול – כיצד מרפאים אדם שאיבד עצמו.
