השיעור הנוכחי הוא הראשון מתוך שניים בהם נקיף את סוגיית 'זה נהנה וזה לא חסר'. זוהי סוגיא משפטית ומוסרית, שמצוטטת רבות גם בבית המשפט האזרחי במסגרת השימוש במה שמכונה 'המשפט העברי'.
הסוגיה עוסקת באדם שהתגורר בדירה של חברו ללא רשות, כאשר הדירה לא היתה מיועדת להשכרה. בעל הדירה גילה זאת ודרש מהאדם את הכסף שהרוויח בכך שהתגורר בדירה – במקום לשכור דירה בתשלום. אך הנתבע טוען שאין כל מקום לתביעה כיוון שהבעלים לא הפסיד מאומה ממגוריו בדירה.
מצב זה מוגדר 'זה נהנה' – הנתבע נהנה והרוויח ממון, 'וזה לא חסר' – התובע לא הפסיד ממון. השאלה היא האם במקרה כזה יש חובת תשלום על הנהנה.
סיכום השיעור:
- רב חסדא מציג בפני רמי בר חמא ספק: 'הדר בחצר חברו שלא מדעתו' – האם צריך לשלם? והגמרא מבררת באיזה מקרה מדובר:
אם האדם אינו רגיל לשכור דירות והדירה אינה עומדת להשכרה – ודאי שפטור, שהרי 'זה לא נהנה וזה לא חסר'.
אם האדם רגיל לשכור דירות וגם הדירה הזו עומדת להשכרה – ודאי שחייב, שהרי 'זה נהנה וזה חסר'. - המסקנה היא שמדובר באדם שרגיל לשכור דירות, אבל הדירה הזו אינה עומדת להשכרה – 'זה נהנה וזה לא חסר'. השאלה היא האם אפשר לתבוע תשלום על ההנאה ללא חסרון לבעלים.
- רמי בר חמא אומר שזו משנה מפורשת אך דורש מרב חסדא שישמש אותו לפני שיגלה לו. אחרי שרב חסדא שימש אותו, גילה רמי בר חמא את המשנה: שן שהזיקה ברשות הרבים פטור, אך בכל זאת חייב לשלם את ההנאה של הממון שנחסך ממנו.
