השיעור הנוכחי הוא השני והאחרון בסוגיית 'זה נהנה וזה לא חסר'. זוהי סוגיא משפטית ומוסרית, שמצוטטת רבות גם בבית המשפט האזרחי במסגרת השימוש במה שמכונה 'המשפט העברי'.
הסוגיה עוסקת באדם שהתגורר בדירה של חברו ללא רשות, כאשר הדירה לא היתה מיועדת להשכרה. בעל הדירה גילה זאת ודרש מהאדם את הכסף שהרוויח בכך שהתגורר בדירה – במקום לשכור דירה בתשלום. אך הנתבע טוען שאין כל מקום לתביעה כיוון שהבעלים לא הפסיד מאומה ממגוריו בדירה. מצב זה מוגדר 'זה נהנה' – הנתבע נהנה והרוויח ממון, 'וזה לא חסר' – התובע לא הפסיד ממון. השאלה היא האם במקרה כזה יש חובת תשלום על הנהנה.
בשיעור הראשון הגדרנו את המקרה בו קיים ספק וניסינו למצוא מקור שיכריע בו. בשיעור הנוכחי נדחה את הראייה וננסה למצוא הוכחות נוספות.
סיכום השיעור:
- בשיעור הקודם הביא רמי בר חמא הוכחה ש'זה נהנה וזה לא חסר' חייב: בהמה שאכלה פירות ברשות הרבים, חייב הבעלים לשלם מה שנהנית. כלומר, 'הנאה' היא סיבה לחיוב. כעת רבא דוחה את ההוכחה, שהרי שם יש גם 'חסר' לבעלים. אמנם רמב"ח עצמו סובר שבהנחתם ברחוב כבר איבדו הפירות את שווים הממוני.
- המשנה אומרת שאדם שגדר את שדותיו ובאמצע היתה שדה של אדם אחר, אם גדר רק שלושה צדדים – פטור הפנימי מלהשתתף בעלויות. אך אם גדר מארבעת הצדדים – חייב. רבי יוסי חולק ואומר שהפנימי פטור (אלא אם כן גדר את הרביעית בעצמו). לכאורה, חכמים סוברים שזה נהנה וזה לא חסר חייב ורבי יוסי פוטר. הגמרא דוחה ואומרת שחכמים מחייבים כיוון שהוציא ממון על היקף רחב יותר, ורבי יוסי פוטר כיוון שאין לו צורך בגדר יקרה כזו.
- המשנה אומרת שאם נפל מבנה בן שתי קומות, והדייר התחתון לא רוצה לבנות בחזרה – יכול העליון לבנות קומה אחת ולגור בה עד שיקבל את ההוצאות. אמנם רבי יהודה סובר שצריך לשלם על המגורים במקום. לכאורה, חכמים סוברים שזה נהנה וזה לא חסר פטור ורבי יהודה מחייב. הגמרא דוחה ואומרת שחכמים פוטרים כיוון שהדייר התחתון מחויב לבנות בסיס לעליון, ורבי יהודה מחייב כיוון שהמגורים משחירים את הכתלים.
