השיעור הנוכחי עוסק בתקנת חכמים ייחודית, שנועדה להסדיר את אופן הזכייה בחפצי הפקר ולמנוע התקוטטות סביבם. בנושא זה, החוק האזרחי דורש תפיסה של החפץ – בדומה לקניין ההלכתי הרגיל של הגבהה. אך חכמים חידשו קניין ארבע אמות, בו עצם הימצאות החפץ בארבע אמותיו של האדם מעבירה אותו לרשותו.
סיכום השיעור:
- אבא כהן ברדלא הביא תקנת חכמים שארבע אמות של אדם קונות לו, כדי למנוע מריבות.
- הגמרא מקשה ממסכת פאה, שם רואים שנפילה על התבואה לא מועילה לעני, אף שהיתה בארבע אמותיו.
- הגמרא מנסה בתירוץ ראשון שיש צורך באמירה 'אקנה' ודוחה שהתקנה חלה בצורה אוטומטית. תירוץ שני הוא שהנפילה מבטאת וויתור על הזכות שהעניקו לו חכמים. תירוץ שלישי הוא שהתקנה תקפה רק במקום ציבורי, אך לא ברשות של אדם פרטי.
- לאחר מכן מובאת שאלה דומה ממסכת נזיקין, שם רואים שנפילה על מציאה לא מועילה, אף שהיתה בארבע אמותיו.
- הגמרא שוב מנסה לענות שיש צורך באמירה 'אקנה' ודוחה שהתקנה חלה אוטומטית. תירוץ שני הוא שהנפילה מבטאת וויתור על תקנת חכמים. תירוץ שלישי הוא שהתקנה תקפה רק במקומות צדדיים ולא המוניים.
