מדוע התורה מוסיפה "כאשר ציווך ה' אלוקיך" בכיבוד הורים, המפנה לציווי במרה לפני מתן תורה? עד שנצטוו ישראל במרה לא היה קיים היסוד של הכרת הטוב כלפי ההורים – הקב"ה היה זה שדאג לכל הצרכים. דווקא שם נצטוו על כיבוד הורים כדי להדגיש שהחובה היא הרבה יותר מהכרת טוב – זו הבעת כבוד יסודית כלפי החיים ויוצר החיים.
ההורים הם השותפים של הקב"ה ביצירה, המייצגים שלו בעולם. לכן כיבוד הורים נמצא בלוח הימני של עשרת הדברות, בין המצוות שבין אדם למקום. זהו כיבוד השכינה עצמה שבחרה בהורים כמפעילי כוח האין סוף. הפלא של הולדת ילדים מעיד על השותפות האלוקית, ולכן אין גבול לחובת הכיבוד. החובה קיימת ללא קשר להתנהגות ההורים, כי היא נובעת מעצם היותם הידיים של הקב"ה להביא את הילד לעולם.
מהלך הדרשה:
א. הדגש במצוות כיבוד הורים "כאשר ציווך ה' אלוקיך".
ב. הציווי במרה לפני מתן תורה.
ג. ההבדל בין כיבוד הורים אנושי ליהודי.
ד. ההורים כשותפי הקב"ה בבריאה.
ה. כיבוד הורים כמצווה שבין אדם למקום.
ו. הרבנית חנה והרבי מליובאוויטש.
ז. דמא בן נתינה והפרה האדומה.
ח. כיבוד ההורים ללא קשר להתנהגותם.
