א. שאלנו: כיצד יתכן שהבייתוסי יוצא מנוקדת הנחה שמשה רבינו אהב את בני ישראל, ולכן רצה שעצרת תהיה אחר השבת, ואילו רבן יוחנן סובר שמשה רבינו חלילה התעלל בהם?!
ב. הקדמנו לבאר: המחלוקת בין הבייתוסים לבין חכמי ישראל תלויה בשאלה מהי מהותה של התורה. – לתפיסתם המוטעית של הבייתוסים: התורה היא מתנה שקיבלנו מלמעלה, ולכן היא רק תורה שבכתב. ובהתאם, ההכנה למתן תורה היא מתוך תחושת עונג ו'פינוק' הבא מלמעלה. – לפי דעתם האמיתית של חז"ל: התורה נועדה ליצור חיבור בין הבורא והנברא, ולכן עיקר התורה היא תורה שבעל פה עליה מתייגע האדם ו'מכניס' לתוכה את אישיותו, ובהתאם לכך ההכנה למתן תורה היא דווקא מתוך מאמץ.
ג. לאור זאת: הסברנו כי המחלוקת בין הבייתוסי לרבן יוחנן היא, מהי אהבה. הבייתוסי רואה אהבה כ'פינוק' הזולת, ואת משה רבינו כמנהיג 'מפנק', ורבן יוחנן רואה באהבה רצון לחולל בזולת שינוי פנימי, ומביא ראיה שמשה רבינו היה אוהב מסוג כזה: הוליכן במדבר ארבעים שנה כדי לחולל בהם שינוי פנימי.
