המנהיגים שאיחרו

התמהמהותם של נשיאי השבטים לתרום להקמת המשכן מעוררת פליאה כשלעצמה, וגם גורמת לנו לתהות: לשם מה מספרים לנו על ההתנהגות הזו? אם נספר את הסיפור מחדש, נראה שהוא מלמד אותנו שיעור חשוב במנהיגות ויש בו לקח רלבנטי עבורנו.

א. שאלה: מדוע מספרת לנו התורה על התנהגותם הלא-ראויה של הנשיאים שאיחרו להביא את נדבתם למשכן?

ב. הביאור: התנהגותם של הנשיאים הייתה חיובית, משום שהם מנהיגים שדאגו לבני השבט שלהם תחילה ואחר כך פנו לעסוק בעצמם.

ג. תוספת ביאור: למרות זאת קיבלו הנשיאים 'איתות' שהנהגתם לא רצויה, בכך שלא זכו להשתתף בתרומת המשכן, אלא רק בלספק את החומרים שהגיזברים יכלו לרכוש בעצמם.

ד. הביאור בעומק יותר: הבעיה של הנשיאים הייתה כי הם התמקדו בכך שהם נשיאים והם 'לא כמו כולם', אך שכחו את המטרה הכללית, בנית המשכן, שצריכה להיעשות בזריזות, ולכן איחרו בתרומתם. הדבר נבע מחוסר כלשהו ב'ביטול' שלהם, מכך שחשו את מעלתם כנשיאים, והחוסר הזה רמוז בהעדר האות י' משמם.

ה. המסר: כל אחד מאיתנו צריך להשפיע, אך למרות ההשפעה שלו על הסביבה עליו לא לשכוח את עצמו.

כתיבת תגובה

שיעורים נוספים בנושא

שמות

זריזין מקדימין

הרגש הטבעי אומר לנו לקיים את המצוות בהזדמנות הראשונה שיש לנו, כך גם מדריכים אותנו חז"ל. אלא שיחד עם זאת, עלינו להיזהר לא לקיים את המצווה מוקדם מדי, בלי הכנה. את זה אנחנו לומדים מההתנהגות מעוררת הפליאה של משה רבינו, המתוארת בפרשה.

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?