פרשת בהר נפתחת במילים יוצאות דופן: "וידבר ה' אל משה בהר סיני… כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה'". רש"י, בפירושו הראשון לפרשה, שואל את השאלה המפורסמת: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו בסיני?"

במילים אחרות, מדוע דווקא במצוות השמיטה מדגישה התורה שהיא נאמרה בהר סיני? הרי כל המצוות ניתנו בסיני, ולא נאמרה בהן הדגשה כזו! יתרה מכך, אין קשר מיוחד בין שמיטה להר סיני, שהרי השמיטה חלה רק עשרות שנים אחרי מתן תורה, והפכה להיות מחייבת רק בכניסה לארץ ולאחר חלוקתה וישיבתה.

ההסבר המקובל והקושי בו

תשובתו של רש"י מפורסמת: "אלא כשם ששמיטה נאמרו כללותיה, פרטותיה ודקדוקיה בסיני, כך כל המצוות בתורה ניתנו עם כלליהם ופרטיהם בסיני."

פירוש זה מעורר תהייה: מדוע נבחרה דווקא מצוות השמיטה ללמד את העיקרון הגדול הזה שכל המצוות ניתנו בפרטיהן בסיני? למה לא הרחיבה התורה בפרטי מצוות תפילין או שבת, ונלמד משם לכל המצוות?

ההסבר החדש: שמיטה כהוכחה למקור התורה

הרב אברהם שמואל בנימין סופר, בנו של החתם סופר, מביא בספרו "כתב סופר" הסבר מהפכני בשם אביו:

"שמעתי משמיה דאבא מאור הגולה זצ"ל כי על ידי שמיטה נראה לעין כל כי התורה מן השמים ולא משה מעצמו אמרה, כי איך אפשר שיבטיח 'ועשת התבואה לשלוש השנים' שהוא שלא בטבע?"

לפי הסבר זה, מצוות השמיטה מהווה בעצמה הוכחה שמקור התורה הוא אלוקי ולא אנושי. לעתים עולה בלב האדם ספק: אולי התורה היא יצירה אנושית? אולי משה רבנו המציא אותה? מצוות השמיטה היא התשובה הניצחת לספק זה.

מדוע שמיטה היא הוכחה כה חזקה?

שום אדם בשר ודם, יהיה חכם ככל שיהיה, לא היה מעז להמציא מצווה כמו שמיטה, וזאת משתי סיבות מרכזיות:

1. ההשבתה הרדיקלית של המשק

איזה מנהיג אנושי היה מעז לצוות על האומה שלו להשבית את כל המשק החקלאי לשנה שלמה? בחברה חקלאית, משמעות הדבר היא שיתוק מוחלט של הכלכלה ופגיעה קשה בביטחון התזונתי. 

שום מנהיג רציונלי לא היה מסכן את כלכלת האומה שלו בצורה כל כך רדיקלית. עצם העובדה שיש מצווה כזו מוכיחה שמקורה אינו אנושי.

2. ההבטחה לברכה על-טבעית

חמור מכך: התורה לא רק מצווה להשבית את המשק, היא גם מבטיחה הבטחה "בלתי אפשרית" לכאורה:

"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו: וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (ויקרא כה, כ-כא)

איזה נביא שקר היה מעז להבטיח הבטחה כזו? הרי ההבטחה עומדת למבחן מיידי בכל מחזור שמיטה. אם היה מדובר בהבטחות לעולם הבא, אפשר היה להתחמק מהמבחן המעשי. אך כאן מדובר בהבטחה שניתנת לבדיקה מיידית בעולם הזה.

"הסיני" שבשמיטה

כעת מובן מדוע מדגישה התורה שמצוות השמיטה נאמרה בהר סיני. אין הכוונה רק לציין את המיקום הגיאוגרפי, אלא לקשור אותה למעמד הר סיני עצמו – המעמד שבו הוכח לעם ישראל באופן חד-משמעי שהתורה ניתנה מהשמים.

כשם שבהר סיני ראו כל ישראל את הקולות ואת האש הגדולה, כך מצוות השמיטה היא "הר סיני מתמשך" – הוכחה מתמדת, אחת לשבע שנים, שהתורה אינה פרי הגותו של בשר ודם אלא דבר ה'.

הפרדוקס של השמיטה

ההוכחה של השמיטה למקור האלוקי של התורה מקבלת משנה תוקף לאור הפרדוקס המובנה בה:

1. מצד אחד, התורה מזהירה בחומרה נגד הפרת השמיטה: "אז תרצה הארץ את שבתותיה… אשר לא שבתה בשבתותיכם" (ויקרא כו, לד-לה). רש"י מסביר שגלות בבל ארכה שבעים שנה כנגד שבעים שנות שמיטה ויובל שלא נשמרו.

2. מצד שני, התורה מגדירה את שומרי השמיטה כ"גיבורי כוח", כפי שדורש המדרש: "גיבורי כוח עושי דברו… בשומרי שביעית הכתוב מדבר… רואה שדהו בורה, כרמו בור, ושותק – האם יש גיבור גדול מזה?!"

פרדוקס זה – בין חומרת האיסור לבין הקושי העצום לשמור אותו – מחזק את הטענה שהתורה מקורה אלוקי. אף מנהיג אנושי לא היה מציב בפני עמו אתגר כה קשה ובמקביל להטיל עונשים כה כבדים על אי-עמידה בו.

השמיטה והאדם המודרני

גם לאדם המודרני, שאינו חקלאי, מהווה רעיון השמיטה אתגר אינטלקטואלי-אמוני. במציאות המודרנית, שבה כלכלות וחברות מושתתות על צמיחה מתמדת והתקדמות בלתי פוסקת, רעיון השביתה הכלכלית המוחלטת אחת לשבע שנים נראה בלתי מתקבל על הדעת.

הרעיון שיש לעצור את המרוץ הכלכלי, להפקיר את הרכוש ולבטוח בברכה אלוקית הוא רעיון שגם היום יכול לבוא רק ממקור על-אנושי.

המבחן המתמשך

מה שמעניין במיוחד הוא שמצוות השמיטה ממשיכה להוות הוכחה למקורה האלוקי של התורה גם בימינו. בכל שנת שמיטה, חקלאים שומרי מצוות בארץ ישראל מסכנים את פרנסתם ועומדים במבחן האמונה. והסיפורים על הברכה המיוחדת שמלווה את שומרי השמיטה ממשיכים להצטבר.

האם יש עוד דת בעולם שמעמידה את עצמה למבחן מעשי כה קשה, מחזורי ובר-אימות? האם יש עוד מערכת חוקים שמבטיחה שינוי בחוקי הטבע כתמורה לקיום מצוותיה?

מהר סיני ועד ימינו

"מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" – כעת התשובה ברורה: השמיטה היא המשכו של הר סיני. היא ממשיכה לשמש כעדות חיה לכך שהתורה ניתנה מפי הגבורה.

כשם שבמעמד הר סיני התגלה הקב"ה באופן חד-פעמי לעם שלם, כך בשמיטה יש התגלות מתמשכת – אמנם פחות דרמטית, אך לא פחות משכנעת – של ההשגחה האלוקית בעולם.

ואולי זו גם הסיבה שהתורה מדגישה את הקשר בין השמיטה לסיני: להזכיר לנו שהאמונה אינה רק זיכרון היסטורי של אירוע שהתרחש פעם, אלא חוויה מתחדשת בכל מחזור של שבע שנים, המאפשרת לנו לחוות בדרכנו את ההתגלות האלוקית.

בעולם של ספקות וציניות, עומדת מצוות השמיטה כעדות איתנה לאמת שמקורה מעל לזמן ומעל לטבע – התורה מן השמים.