הדרשה מלמדת על האופטימיות הנדירה של המנהיג האמיתי המסוגל לראות טוב גם באנשים הקשים ביותר. משה רבנו, למרות שישים שנות רדיפה מצד דתן ואבירם, בחר ברגע האחרון לנסות להציל אותם. הוא הולך אליהם בלי מילים, רק כדי להציג את גדולתו ולעורר בהם את הטוב הפנימי. זו מנהיגות אמיתית – היכולת לראות בכל יהודי חלק מהגוף הכללי ולא לוותר על אף אחד.
המנהיג רואה את העולם מלמעלה למטה ולכן מבחין בטוב שבזולת. הדרשה מדגישה שכל אחד רואה בזולת את מה שהוא עצמו – מי שחי ברוחניות רואה רוחניות גם באחרים. הדוגמה של שמאי מראה שאפילו אדם קשוח יכול ללמוד מחברו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. המסר הוא שהגישה החיובית משפיעה על התגובה ויכולה לעורר את הטוב גם באנשים שנראים אבודים.
מהלך הדרשה:
א. ההיסטוריה הארוכה של התנגדות דתן ואבירם למשה.
ב. הרגע שבו משה הולך אליהם למרות הגזר דין.
ג. פירוש רש"י על "ויקם משה" – גדולה והתרוממות.
ד. הסיבה למעשה: רבי שלא מוותר על אף אחד.
ה. הראייה השונה של משה – מלמעלה למטה.
ו. העובדה על היותם של דתן ואבירם כשוטרים מוסרי נפש.
ז. המשנה של שמאי וההסבר על הסדר החריג.
