הדרשה עוסקת באחד הרגעים הנעלים ביותר במנהיגותו של משה רבנו – ההגנה על אלו שרדפו אותו שישים שנה. ברגע שבו הקב"ה מתכונן להעניש את המורדים, משה פונה בסניגוריה ומבקש להציל אותם. הרעיון המהפכני הוא שמשה עושה משהו שלא עשה אברהם – הוא מגן על הרשעים ולא רק על הצדיקים. משה מבחין בין "חוטא" ל"מסריח" – יש הבדל בין מי שחוטא מעצם מהותו לבין מי שרק הושפע מהסביבה הרעה.
זו הראייה המיוחדת של הרבי – האמונה הבלתי מתפשרת ביהודים, גם באלו שנראים אבודים. הרבי רואה בכל יהודי אות חקוקה באבן שאינה יכולה להימחק, אלא לכל היותר להתמלא באבק. הסיפור על אסירי דרום אפריקה מדגים איך הרבי פועל למען כל יהודי בעולם, גם במקומות הרחוקים ביותר, מתוך אמונה שכל נשמה יהודית יכולה להתעורר ולחזור לאורה. זו מנהיגות אמיתית – לראות את הטוב גם במקום שאחרים רואים רק רוע.
מהלך הדרשה:
א. הרגע הדרמטי של מרד קרח והעונש הצפוי.
ב. בקשת הרחמים של משה.
ג. נאום הסניגוריה של משה לפי רש"י.
ד. ההבדל בין הסינוגריה של אברהם לסינגוריה של משה.
ה. ההבחנה בין "חוטא" ל"מסריח".
ו. שישים שנה של רדיפה מצד דתן ואבירם.
ז. הצד הטוב של דתן ואבירם – מוסרי נפש.
ח. הרבי – מאמין ביהודים.
