ראש חודש כסלו הוא יום הבהיר להודות להשם כי טוב, על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לנו ביום זה בשנת תשל"ח. כאשר אחרי האירוע הבריאותי החמור שעבר הרבי במהלך ההקפות בשמיני עצרת – זכינו כולנו והרבי שב אל החסידים במלוא העוצמה.
המאמר "הודו להשם כי טוב" מתוך ה'הלל', נאמר בראש חודש שבט תשכ"ב – והוא עוסק הן בהגדרת 'ראש חודש', הן בגדרי ההלל, הן במשמעות פסוקי ההודיה הללו.
תוכן המאמר:
- "הודו לה' כי טוב" – תרי"ג מצוות דאורייתא. "יאמר נא ישראל" – ז' דרבנן. במצוות דרבנן עצמן יש יחס לג' הקווין: "ישראל" – קו האמצע. "אהרן" – קו הימין. "יראי השם" – קו השמאל. "כי לעולם חסדו" – המצוות דאורייתא ודרבנן על כל גווניהן תכליתן להביא בתוך מציאות העולם את גילוי וחסד השם. מצוות דרבנן תוקנו כדי לגלות "לעולם" את "חסדו" בזמן של העלם והסתר מיוחד, כאשר לא מספיק הגילוי שנובע מכוח המצוות דאורייתא.
- ענינו של ראש חודש – גילוי השם גם בימות החול. זהו הענין הכללי של מצוות דרבנן – לגלות את השם גם בחול.
- מצוות דרבנן מגלות בעולם אור עליון יותר – שביכולתו להתגלות גם בעניני חולין. דוגמה ממצות נר חנוכה: ביכולתו להאיר את החוץ, ואף לכלות את רגל ה'תרמוד' – 'מורדת', מה שלא יכולים נרות המקדש עצמם!
- ענין המשכת אלוקות בעניני העולם – קיים ביתר שאת ב"בכל דרכיך דעהו", שעניני חולין המוגדרים כך, ונשארים בהגדרה זו (ואינם נהפכים אפילו ל'מצוה דרבנן') הופכים לאמצעי עבור "דעת את השם". ועל כן כינו חז"ל ל"בכל דרכיך דעהו" – "פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה".
- החידוש של "יאמר נא ישראל" והעבודה שאינה מפורשת בתורה – אינו רק בשטח שאליו מגיעה השפעת האור "לעולם", אלא גם בסוג האור "חסדו", המורה על גילוי עליון ביותר וביותר.
- חידוש נוסף שבהמשכה שע"י מצוות שאינן כתובות בתורה – שאף שהאור עליון ביותר ("חסדו"), ומצדו אין מעשי התחתונים תופס מקום, והיה מן הראוי שיושפע גם לאומות העולם, מכל מקום נשפע אך ורק לישראל.
