תורת ישראל, וגם החוק הישראלי, מחייבים לעצור מול אדם מתמוטט מאירוע פתאומי ולהגיש לו עזרה.
יסוד החיוב הוא הציווי: "לא תעמוד על דם רעך", שמשמעותו היא חובתנו לקבל אחריות לעולם ולפתח ולקדם אותו.
עם זה, אין חובה לסכן את החיים עבור אדם אחר. שכן, ראשית כול צריך "לחיות" ורק אחר כך נוצרים מצוות וערכים.
בכל-זאת, אם האדם חפץ מרצונו הטוב להצטיין ולהגיש עזרה מתוך סיכון עצמי – ייתכן שהדבר מותר.
אין להגזים בחשש הסיכון, וכל דבר שהאדם עושה למען פרנסה, תחביב או פרסום – חובה עליו לעשות למען חברו.
