אהרן הכהן, אחיו הגדול של משה, מצטייר במקורות חז"ל כדמות מופת של אהבת שלום ואהבת הבריות. בעוד משה היה איש האמת והדין, אהרן היה איש החסד והפשרה. המקורות שלפנינו חושפים את אישיותו המיוחדת, את דרכו בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ואת האהבה העצומה שרחש לו העם. נלמד על פטירתו המיוחדת, על האבל הכללי שאחז בעם, ועל ההשפעה העצומה שהייתה למותו על מצב העם במדבר. סיפור חייו ופטירתו של אהרן מלמד על כוחה של אהבה ללא תנאי ועל החשיבות של מנהיגות המבוססת על חיבור ולא על הפרדה.
סיכום השיעור:
אוהב שלום ורודף שלום – לא מסתפק באהבת שלום פסיבית אלא רודף אחריו. יוזם, פועל, משקיע זמן ומאמץ ליצור שלום בין אנשים.
אוהב את הבריות – אהבה ללא תנאי, גם לרשעים. מאמין בטוב שבכל אדם ובכך מוציא אותו לפועל.
מקרבן לתורה – לא כופה תורה אלא מקרב. דרך האהבה והכבוד הוא מביא אנשים לרצות להתקרב לתורה.
סבלן ומתמיד – "יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו". לא מוותר, לא מתייאש, ממשיך לעבוד על הלבבות.
שומר על כבוד הבריות – גם כדיין לא אומר "סרחת". שומר על כבוד האדם גם בשעת תוכחה.
מגן רוחני – ענני הכבוד שהגנו על ישראל היו בזכותו. הוא יצר מעטפת של הגנה רוחנית.
אהוב על הכל – "כל בית ישראל" בכו עליו. גברים ונשים, צדיקים ורשעים, כולם אהבו אותו.
משלים את משה – משה היה איש האמת והדין, אהרן איש החסד והרחמים. יחד הם יצרו הנהגה מאוזנת.
מיתה מופתית – זוכה למיתת נשיקה, לליווי אוהב, להעברת התפקיד לבנו. מותו מכפר על העם.
השפעה מתמשכת – גם אחרי מותו, היעדרו מורגש. העם מבין רק בדיעבד את גודל האובדן.
