מרים הנביאה היא דמות השראה לכל הדורות, מודל למנהיגות אמיצה, מסורה ויצירתית, שיודעת גם לעמוד על שלה וגם לקבל תוכחה, גם להנהיג וגם לתמוך, גם לבקר וגם להיענש באהבה. סיפור חייה מלמד שמנהיגות אמיתית מתחילה בילדות ונמשכת עד הרגע האחרון, משפיעה בחיים ומשאירה ברכה גם אחרי המוות.
אהבה יוצרת אהבה. מי שאוהב את הבריות, נאהב עליהם. זו מנהיגות שלא נכפית מלמעלה אלא צומחת מלמטה, מתוך קשר אישי עם כל אחד ואחד. משה, הגדול שבנביאים, מקנא במיתת אהרן ובאהבה שרחש לו העם. גדולתו של אהרן הייתה ביכולת שלו לחבר, לאחד, להשכין שלום.
החוקה מזכירה לנו שאנחנו לא אלוקים. יש גבול להבנה האנושית. אבל דווקא ההכרה בגבול מאפשרת צמיחה רוחנית אמיתית. כשאנחנו מקבלים שיש דברים מעבר להשגתנו, אנחנו פותחים את עצמנו לממד שמעבר לשכל – ממד האמונה, הקבלה, והקשר הישיר עם האינסוף.
