שמח ובטוח

מרדכי היהודי היה מנהיג עם ישראל באחת משעותיו הקשות, בעת גזירת ההשמדה הנוראה של המן, והוא זכה להנהיג את העם לנס הישועה הגדול של פורים. נעקוב אחרי מרדכי היהודי, ונבין מה סוד ההתמודדות שלו בעת הצרה, מניין שואבים כוחות לתקווה ואמונה ואיך נחלצים מהצרה וזוכים לישועה.

המדרש מספר שמיד עם פרסום הגזרה, מרדכי פגש שלושה ילדים שיצאו מבית הספר ושמע מפיהם שלושה פסוקי אמונה – ו"שחק והיה שמח שמחה גדולה". הרבי מקשה: אם זו נבואה מרגיעה, מדוע אחר כך מרדכי לבש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה?

התשובה היא שמרדכי הבין שהגזרה נבעה מפגיעה ב'נקודת היהדות' – ההשתחוויה לצלם פגעה בעצם הקשר בין ישראל לקב"ה. כששמע את הפסוקים מפי הילדים, הוא לא קיבל נבואה שהכול יסתדר, אלא הבין שהחינוך היהודי עדיין חי ושברגע האמת העם יעמוד בניסיון. זה מילא אותו שמחה ותקווה, ומתוך כך יצא לעורר את העם בתשובה, צום ובכי.

שלושת הפסוקים מייצגים שלוש מדרגות באמונה: אמונה פשוטה וטבעית, אמונה מנומקת ושכלית, וחיים שלמים עם הקב"ה מעל הטבע. השיחה מלמדת שבעת צרה יש לברר את הסיבה הרוחנית ולתקנה, לפתח אמונה בשלושת רבדיה, ובעיקר – לחנך ילדים מגיל הרך לאמונה ולביטחון בהשם.


סיכום השיעור:

  • נבואה מרגיעה? – מיד עם פרסום גזרת ההשמדה, מרדכי פוגש שלושה ילדים מבית הספר ושומע מפיהם שלושה פסוקי אמונה – ו"שחק והיה שמח שמחה גדולה". הרבי מקשה: אם זו נבואה, מדוע אחר כך כתוב "וילבש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה"?
  • נקודת היהדות – מרדכי הבין שהגורם האמיתי לגזרה הוא רוחני: "שהשתחוו לצלם" – פגיעה ב'נקודת היהדות', בעצם ההתקשרות של ישראל עם הקב"ה, שהיא כל מציאותם וקיומם.
  • הם יהיו בסדר – כששמע מרדכי את פסוקי האמונה מפי הילדים, הוא הבין שהחינוך היהודי עדיין חי, שהנקודה היהודית לא אבדה, ושברגע האמת כל עם ישראל יעמוד בניסיון ויהיו מוכנים למסור נפשם.
  • פסוקים של אמונה – שלושת הפסוקים מייצגים שלוש מדרגות: "אל תירא" – אמונה פשוטה וטבעית ללא הסבר; "כי עמנו א-ל" – הנמקה שכלית לביטחון; "אני עשיתי ואני אשא" – חיים שלמים עם הקב"ה מעל חוקי הטבע.
  • לגלות את הנקודה – מרדכי יצא לעורר את העם בתשובה, צום ובכי – לא מעצב וייאוש אלא כדי להעיר את 'נקודת היהדות'. כפי שציווה אביו של הבעש"ט: "אל תירא מאף אחד ומשום דבר בעולם, חוץ מהקדוש ברוך הוא לבדו".

שיעורים נוספים בנושא

פורים: כפורים: הקשר המפתיע בין פורים ליום הכיפורים

יום הכיפורים ופורים. שני ימים הפוכים לחלוטין בלוח השנה היהודי. יום הכיפורים – יום של צום, תפילה, כובד ראש וחשבון נפש. פורים – יום של אכילה, שתייה, שמחה ופורקן. יום הכיפורים אסור במלאכה מן התורה, פורים מותר במלאכה. ביום הכיפורים אנו נמנעים מכל תענוג גשמי, בפורים אנו מצווים למלא את הגוף בתענוגות.
לכאורה, אין שני ימים רחוקים זה מזה יותר. ובכל זאת, הזוהר הקדוש קובע: "יום הכיפורים הוא כפורים", כלומר, יום הכיפורים הוא "כמו פורים". לא רק שהם דומים, אלא שפורים הוא המקור והדוגמה, ויום הכיפורים הוא ה"כמו", ה"חיקוי" כביכול! איך יתכן שיום קדוש ונשגב כמו יום הכיפורים יהיה "כמו" יום של קרנבל ושכרות?
התשובה טמונה בהבנה עמוקה של מהות שני הימים. למרות ההבדלים החיצוניים הקיצוניים, במהותם הפנימית שניהם מגלים אותו עיקרון: את הקשר העצמותי בין הקב"ה לעם ישראל, קשר שאינו תלוי בתנאים, בנסיבות, או במעשים.

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?