סוגיית משה רבינו, בחינתו הרוחנית והשפעתו על עם ישראל, היא אחת הסוגיות הנידונות מעת לעת. במאמר 'כי תשא' שנאמר בשנת תיש"א – ממש בתחילת נשיאותו של הרבי, מבוארת השפעתו של משה, והמשכו שבכל דור, על האמונה של כל יהודי.
תוכן המאמר:
- מחצית השקל הקדמה לקרבנות, קרבנות עניינם התכללות הנפש הבהמית בקדושה. משה רעיא מהימנא זן ומפרנס את האמונה – ועל ידי זה נעשה 'הגבהת הראש' של ישראל, והאפשרות שיוכלו להרים ו'להקריב' את הנפש הבהמית.
- האמונה – שקיימת אצל כל איש ישראל – יכולה להיות באופן של 'מקיף', שגם גנב יכול לבקש עזרת השם בגניבתו, בלי לחוש בסתירה שבדבר. "גנבא אפום מחתרתא" בבעלי עסק: שמתחכם בתחבולות על חשבון תורה ועבודת השם. ביושבי אוהל: שמטה לפעמים את הענין כדי שתהיה ידו על העליונה, או עובר על הלכה בשביל הלימוד, אינו עוסק בעבודת התפילה או בהכנות לתפילה. השפעת משה היא שהאמונה תהיה בפנימיות, שיתנהג על פי האמונה ושלא תהיה בבחינת 'מקיף'.
- ג' דרגות באמונה: א) אמונה שכלית, גם באומות העולם. ב) אמונה שלמעלה מהשכל, רק בישראל ה"מאמינים", בסובב כל עלמין. ג) אמונה עליונה עוד יותר, "בני מאמינים". התבוננות בממלא כל עלמין מביאה לאמונה, שיכולה לרומם גם את אומות העולם. האמונה ב'סובב כל עלמין' לוקחת את היהודי, "מאמינים" למצב נעלה מן העולם. האמונה ב'אין סוף' שלמעלה מסובב, לוקחת את היהודי לקשר עם הקב"ה שאינו תלוי בעולם כלל – וזה מכוחו של אברהם אבינו.
- כל סוגי האמונות עלולות להישאר בבחינת 'מקיף' ולא להשפיע על החיים בעצמם. ומשה – רעיא מהימנא – ששורשו מה"מים העליונים", האמונה הגבוהה ביותר, הוא מי שיכול להמשיך את האמונה הזו בפנימיות ישראל (ששייכים אליה מצד שרשם).
- נתינה של מחצית השקל מעוררת 'המשכה' של גילויים עליונים מאוד, ועד להמשכה מבחינת העצמות אין סוף. ולכן דוקא בה מודגש תפקידו של משה רבינו – לחבר את "המשכת אין סוף" עם החיים היהודיים בעצמם. העבודה הזו – לחבר את האמונה והדרגות הגבוהות עם החיים הפשוטים – נעשית בכל דור ודור על ידי "אתפשטותא דמשה".
