כוח האמונה בקשר הזוגי

אני זוכר שיחת טלפון באמצע הלילה. קול שבור, איש שקרוב לקצה. "אני לא יכול יותר. כל מה שבניתי התפרק. אני גר בחדר פצפונת בבית ההורים בגיל חמישים. הילדים לא מדברים אתי. אני איבדתי את הפרנסה. ואני לא יודע אם יש טעם להמשיך".

זה היה לפני כחמש שנים. אני קיבלתי טלפון משליח חב"ד באחת הערים. הוא סיפר על בני זוג שעומדים לסיים את הקשר. הם כבר הזמינו משאית לאמצע השבוע הבא לאסוף את החפצים של הבעל מהבית. "אולי אתה תוכל לשנות משהו. הם שומעים את השיעורים שלך ואולי תשפיע עליהם".

הרמתי טלפון לבעל. הוא, כמובן, טען שאשתו אשמה. פניתי אליה. היא הייתה נחרצת: "22 שנה אני סובלת בבית כלא ואני רוצה חירות".

החיים שלו התפרקו לבנה אחרי לבנה. הילדים לא מצאו מקום בין אבא לאימא. הוא איבד את הפרנסה. נאלץ, קרוב לגיל חמישים, לחזור ליחידת דיור פצפונת בבית ההורים. המצב הנפשי שלו היה כה ירוד, עד שלילה אחד משכתי אתו שיחת טלפון באמצע הלילה, מחשש שהוא יפגע בחייו.

עקשנות של אמונה

אבל מצד שני, כגודל ההתמוטטות, כך הייתה העקשנות שלו. "לא, זה לא יכול להיות. איך הקב"ה מאפשר מצב כזה? היא אשתי למעלה מעשרים שנה. גידלנו ילדים. לא יכול להיות שהכל יתפרק".

הוא לא ויתר. הוא עשה כל דבר כדי לרכוש את האמון שלה. הוא החל לנהל חנות מכולת 14 שעות ביממה, ובלבד להרוויח כסף ולשלוח לה. הוא התעקש לעשות איתם שבתות. וכיון שהיא סירבה שיישן בביתם, היה ישן כמעט ברחוב. הוא לקח טיפול אימון ושיחות פסיכולוגיות כדי לעבוד על המידות שלו.

הם היו פרודים שנתיים. התחילו כבר דיון גירושין ברבנות.

ואז קרה הבלתי ייאמן: "היא ביקשה שאחזור הביתה".

מה קרה?

"אחרי שהתחלנו את הדיון בבית הדין, הבנו שאפילו את ליל הסדר לא נוכל לעשות יחד. הבנים היו אתי והבת הייתה אתה. החג הכואב היכה בה את המחיר של פירוק המשפחה. והיא החליטה לתת צ'אנס".

זה היה אירוע שהעניק שיעור מופלא על כוחה של האמונה. אם אדם מאמין בקשר בינו ובין אשתו, ובעיקר אינו מתעקש להיות צודק, אלא מוכן להביט פנימה ולשלם בהקרבת החלב והדם שלו כדי להציל את הקשר – הקב"ה לא נשאר אדיש והם רואים ניסים.

"אמרי נא אחותי את"

זה הנושא שלנו. עד כמה עמוק הקשר בין איש ואשתו? ועד כמה אפשר להשיג אם בוטחים בהשגחה העליונה שמלווה את הקשר?

כשאברהם אומר "אמרי נא אחותי את", הוא לא בורח מאחריות. הוא מכריז על משהו עמוק. הוא אומר: הקשר בינינו הוא לא קשר שבחרנו לעשות. זה קשר שהקב"ה עשה. אנחנו לא רק בני זוג. אנחנו אח ואחות. שני חצאי נפש אחת.

ומתוך האמונה הזו, מתוך הידיעה הזו, מגיע הכוח לעמוד במשבר. כי כשאתה יודע שזה לא מקרי, כשאתה יודע שהקב"ה הפגיש אתכם, אתה לא מוותר. גם כשקשה, גם כשנראה בלתי אפשרי.

בדרך כלל, כשרוצים לשכנע בני זוג לחזק את הקשר, משתמשים בטיעונים כמו "תחשבו על הילדים". אבל הרבי העלה פעם טיעון אחר, עמוק יותר: "שניהם נישאו כדת משה וישראל ובירכו בשמחת חופתם את שבע הברכות בשמו של הקב"ה. ה' בירך אותם בילדים יוצאי חלציהם והוטלה עליה ועל בעלה אחת המצוות הגדולות – לגדלם ולחנכם, עד שיביאו אותם לחופה באופן הכי טוב. היינו שניהם יחד, בבית שלם. זהו אושרה האמיתי ושליחותה".

זאת התנגדות לזיווג של הקב"ה ביניכם. לעובדה שהוא הפגיש אתכם. שהוא חיבר ביניכם. שאתם שני חצאי נשמה אחת.

הלקח המעשי

הבעל הזה שישן כמעט ברחוב, שעבד 14 שעות ביום, שלא ויתר אפילו כשהכל נראה אבוד – הוא הבין משהו שאברהם הבין. הוא הבין ש"אחותי היא". שהקשר הזה לא מקרי. שהקב"ה הפגיש אותם והם נועדו זה לזו.

עצם האמונה הזו נותנת כוח. כוח להמשיך כשכואב. כוח לא לוותר כשהכל נגמר. כוח להאמין שעדיין אפשר. וכשיש אמונה כזו, קורים נסים. ליל הסדר מפוצל מכה במחיר. האישה מבינה שהיא לא רוצה לחיות בלי משפחה שלמה. והיא מבקשת שיחזור הביתה.

זה לא קרה כי הוא היה צודק. זה קרה כי הוא האמין. האמין בקשר. האמין שזה לא מקרי. האמין שהקב"ה לא נשאר אדיש.

אברהם מלמד אותנו את אותו השיעור. כשהוא אומר "אמרי נא אחותי את", הוא מלמד שהקשר הזה עמוק יותר מבחירה. זה קשר של אח ואחות. קשר שהקב"ה עשה. קשר שלא ניתן לשבירה.

ומי שמאמין בזה, רואה ניסים.