העיסוק בנושא 'שנאת חינם' חשוב במיוחד בימים אלו, של תשעת הימים, גם משום היותם סמוכים ליום פטירת אהרן הכהן שחל בראש חודש אב.
אחד הימים המרכזיים בלוח השנה הפרטי של כל אדם הוא יום היארצייט, יום הפטירה של ההורה. וכאן מגלים עובדה מעניינת: התורה לא מציינת "יארצייטים". בתורה אין מועדי פטירה. אמנם אנו לומדים על מותם של גדולי האומה אבל בשום מקום לא מצוין היום הספציפי בו זה קרה. התורה מספרת על פטירת האבות, משה ומרים, אבל איננו יודעים מתוך הפשט מתי זה אירע.
חוץ מיארצייט אחד: מותו של אהרן הכהן. במסגרת סיפור המסעות בפרשת מסעי, התורה עוצרת פתאום את הרצף של "ויסעו ויחנו", וכשמגיעה לחניה בהר ההר, מגלה את יום מיתת אהרן: "ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום: ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש".
ולא צריך להיות מפרש כדי להעלות את שאלתו של הנצי"ב מוולוז'ין: למה לא הודיע הכתוב לא במיתת משה ולא במרים החודש והיום כי אם במיתת אהרן?
הרבי עונה נקודה כבירה: התשובה נמצאת במיקום בו נאמר יום היארצייט. נשים לב לעובדה מעניינת: מיתת אהרן תוארה כבר בהרחבה בפרשת חוקת ואילו מועד פטירתו נאמר פתאום בפרשת מסעי. שכן פרשה זו נקראת תמיד בסמוך לראש חודש אב, שהוא שער הכניסה לתשעת הימים. ולכן מקדימה התורה תרופה למכה ומגלה כיצד נוכל לגבור על האיום שמציבים לנו הימים הללו.
"בחודש השביעי באחד לחודש": בעוד שהחורבן נבע משנאת חנם, אהרן מלמד איך לנצח את השטן הזה: באהבת חנם. כי אהרן הכהן היה נותן אהבה למי שלא הגיע לו אהבה. הוא לא העניק כבוד רק למיוחסים, רק לאלו שהם משלנו, אלא הרגיש אחד עם כל יהודי. אהרן הסיר את המשקפיים ולא ראה את ההבדלים "בינינו" ו"בינם". לא היה אצלו "הם" ו"אנחנו". הוא נתן אהבה לכל אדם וזאת הדרך היחידה לגבור על יצר שנאת החנם: לתת אהבה אפילו למי שלא מגיע לו.
המדרש מספר כי כאשר אהרן היה שומע על נער יהודי שנשר מהלימודים ומתחיל לשלוח ידו בגניבה. כולם היו מתרחקים ממנו ואילו אהרן היה ניגש אליו, נותן לו חיבוק ואומר: "כמה אני אוהב אותך, איך רואים שנולדת לגדולות ואתה תגיע רחוק בחיים". אחר כך כשאותו נער היה בא לגנוב, היה נזכר במילותיו של אהרן ואומר: "איך אאכזב את אהרן הכהן, כמה כאב הוא ירגיש אם ישמע שהנער שהוא כה מאמין בו — נתפס לגניבה…" והיה מחזיר את ידו אחורה מלגנוב.
הרבי מסביר שבכך נוספת הדגשה מיוחדת בקשר בין חורבן בית המקדש בחודש אב ומיתת אהרן בראש חודש מנחם אב: הסיבה לחורבן בית המקדש השני הייתה החטא של שנאת חנם, והתיקון הוא באותו עניין: הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום — אהבת חינם.
וכאן שבה השאלה ונשאלת: נחמד לדבר על אהבת חינם, אבל איך מתגברים על שנאת החינם? כיצד מגיבים אחרת לאדם ש(חלילה) פוגע ומזיק לך?
כאן נכנסת השיטה המיוחדת של אהרן הכהן. כולם מכירים את המדרש על אהרן הכהן שהיה "אוהב שלום ורודף שלום". כאשר הוא שמע על בני זוג שנפרדו או שותפים שהסתכסכו, היה ניגש אל אחד מהם ואומר כי הראשון כל כך רוצה לחזור אליך, וככה היה אומר גם לשני, עד שהיו חוזרים ומשלימים ביניהם.
וכאן עולה שאלה עצומה: איך זה עזר לשקם את הקשר? והרי כל אחד מהם שנא את בן הזוג? הרי מן הסתם היו לבעל קיתונות של הסברים למה האישה היא בנאדם בלתי אפשרי ולא מתאים לנישואין, אז מה עזר לומר לו שאשתו רוצה לחדש את הקשר?
אלא אהרן ידע את סוד הסודות: לשנאה יכולים להיות תירוצים רבים, אבל היא יושבת על בסיס אחד: על מחשבה הדדית שהזולת שונא אותי ולכן אני עושה הכול להגן על עצמי. וכיון שכן, התרופה לשנאה היא לבטל את התחושה הזו ולחדד אצל כל צד את ההיפך: שהזולת אינו שונא אותו. וזאת בעצם הדרישה של התורה "לא תשנא את אחיך": תוציא לעצמך מראש את המחשבה שהזולת שונא אותך ובמילא תמצא בך את הכוחות ואת הרצון לחדש אתו את הקשר.
אהרן הבין שמקור השנאה הוא פחד. אנשים שונאים כי הם מפחדים שהזולת שונא אותם. אנשים תוקפים כי הם מרגישים מותקפים. אנשים מתגוננים כי הם מאמינים שהם צריכים להגן על עצמם.
לכן הפתרון של אהרן היה פשוט וגאוני: להסיר את הפחד. לגלות לכל צד שהזולת לא שונא אותו. לא רק שהוא לא שונא — הוא דווקא אוהב ומתגעגע.
זוהי המהפכה של אהרן: במקום לנסות לשכנע אנשים לא לשנוא, הוא הראה להם שאין מה לשנוא. במקום להלחם בתוצאה, הוא טיפל בסיבה.
*
מה זה אומר בחיי היומיום? כשאנחנו מרגישים שמישהו שונא אותנו, התגובה הטבעית היא לשנוא בחזרה. אבל אהרן מלמד אותנו לעשות את ההיפך: לגלות לאותו אדם שאנחנו אוהבים אותו.
כשאנחנו רואים שני אנשים מסוכסכים, התגובה הטבעית היא להיות נייטרליים או לבחור צד. אבל אהרן מלמד אותנו להיות שליחי שלום: לגלות לכל צד כמה הצד השני מעריך אותו.
כשאנחנו פוגשים אדם שמתנהג בצורה עויינת, התגובה הטבעית היא להגיב באותו אופן. אבל אהרן מלמד אותנו לחפש את הטוב שבו ולהחזיר לו אמונה בעצמו.
זוהי "אהבת חינם": לתת אהבה לאדם שלא עשה שום דבר כדי לזכות בה. לראות בכל אדם את הטוב הגנוז בתוכו, גם כשהוא עצמו לא רואה אותו.
זה מה שעשה אהרן עם הנער שגנב: הוא לא התמקד בגניבה, הוא התמקד בפוטנציאל. הוא לא ראה את מה שהנער עשה, הוא ראה את מה שהנער יכול להיות.
וזאת המהפכה: כשאתה מתייחס לאדם כאילו הוא טוב, הוא הופך להיות טוב. כשאתה מראה לאדם שאתה מאמין בו, הוא מתחיל להאמין בעצמו. כשאתה נותן לאדם אהבה ללא תנאים, הוא מתחיל לתת אהבה לאחרים.
זוהי התרופה המושלמת לשנאת חנם: לא להילחם בשנאה, אלא להציף אותה באהבה. לא לנסות לשכנע אנשים לא לשנוא, אלא להראות להם שאין סיבה לשנוא.
