השיעור הזה, כמו קודמו, ממשיך לעסוק בסיטואציה המורכבת בה הפקיד אדם פירות אצל חברו ונעלם, כשעל השומר נופלת הדילמה אם עליו למכור את הפירות כדי להציל את שוויים, או לא לגעת ברכושו של בעל הפירות.
בשיעור הקודם למדנו על מחלוקת אמוראים – בהסבר שיטת תנא קמא, הסובר שיש להמנע מלגעת בפירות, ועל ההסתייגות בדבריו שהוסיף רבי יוחנן. בשיעור הזה, נמשיך ונדון בכמה שלבים בדברי אמוראים אלו.
סיכום השיעור:
- הסבר חדש בדברי רבי יוחנן:
המכירה המותרת היא לכוהנים כספק-תרומה, כי קיים חשש שהבעלים הפריש את הפירות כתרומה לפני הקלקול ומכירתם על ידי השומר. - הסבר מחלוקת רב נחמן ורבי יוחנן:
רבי יוחנן – הפסד יוצא דופן הוא לא מצוי, לכן מניחים ההפרשה נעשתה לפני הקלקול וניתן למכור את הפירות כתרומה.
רב נחמן – הפסד יוצא דופן הוא מצוי, והחשש הוא שההפרשה תיעשה אחרי הקלקול והמכירה, שבמצב כזה היא לא תקפה והבעלים ייכשל באכילת טבל. לכן אוסרים את מכירת הפירות.
