בשני השיעורים הבאים נעסוק בשאלה המרתקת הבאה: מה עושים עם פיקדון שמאבד משוויו?
את השאלה הכללית הזאת אפשר לפרוט לשאלות רבות: האם נדרש מהשומר לטרוח ולמכור אותו כדי למנוע את הפסד הבעלים או לא? באיזה שלב בדיוק? האם יש הבדלים בין סוגי הפיקדונות בהקשר הזה? אילו שיקולים צריכים להילקח בחשבון?
סוגיה הזאת מעט מאתגרת ומורכבת ממהלכים ארוכים שדורשים ריכוז. לשם כך הוספנו – לצד הסברים ארוכים וסיכומים לפני ואחרי כל מהלך – תרשימים שעוזרים לפשט ולסדר את מהלכי הסוגיה.
סיכום השיעור:
- מחלוקת ת"ק ורשב"ג מה עושים עם פירות פיקדון שמאבדים משוויים:
ת"ק – לא נוגעים. רשב"ג – מוכרים. - מחלוקת רב כהנא ורב נחמן בדעת ת"ק, מה הסיבה לדבריו:
רב כהנא – "אדם רוצה בקב שלו". רב נחמן – חוששים שהבעלים הפריש אותם כתרומה. - הסבר הברייתא לפי רב נחמן למסקנה: חכמים הסדירו ואפשרו את הפרשת הפירות כתרומה, בכך שאסרו את מכירתם על ידי השומר.
- הבהרת רבי יוחנן: ת"ק התכוון רק בהפסד רגיל, אבל בהפסד יוצא דופן – הוא מסכים שצריך למכור (וזה מסתדר רק עם רב כהנא, שמודה ש"אדם רוצה בקב שלו" רק אם לא מדובר בהפסד גדול.
