קריעת ים סוף היא אחד הניסים המפוארים בתולדות עם ישראל, אך דווקא גדולתו מעוררת תמיהה: מדוע היה צורך בנס כה דרמטי? בין מצרים למדבר סיני הייתה רצועת יבשה ברוחב 160 קילומטר, דרכה צעדו מאז ומתמיד סוחרים ומטיילים. אברהם, שרה ואחי יוסף עשו את הדרך הזו ללא כל צורך בניסים.
התמיהה מתעצמת לאור גילוי מפתיע של בעלי התוספות: בני ישראל כלל לא חצו את הים מצד לצד. הם ירדו לים ועשו מסלול מעגלי, חצי עיגול, ויצאו בחזרה באותה גדה שבה נכנסו. אם כן, הנס הגדול לא קידם אותם כלל בדרכם!
יתרה מזאת, העם לא נקלע למצב הזה במקרה. עמוד הענן, שהוביל אותם בדרכם, הורה להם במפתיע לשוב לכיוון מצרים ולהתמקם בנקודה הבעייתית ביותר – בין הים לבין מצרים, כשמסביבם סלעים גבוהים ומבצרים. כאילו הקב"ה עצמו תכנן להכניס אותם למלכודת שתחייב את בקיעת הים.
האברבנאל מציע הסבר פשוט: מטרת הנס הייתה תקשורתית. בעוד מכות מצרים התרחשו מאחורי מסך של צנזורה, קריעת ים סוף נערכה במדבר הפתוח, לעיני סוחרים ומטיילים מכל העולם. ואכן, ארבעים שנה מאוחר יותר, רחב הזונה מיריחו עדיין זכרה את הנס המופלא.
אולם הרבי מליובאוויטש מציע הסבר עמוק יותר: קריעת ים סוף לא נועדה רק להציל את ישראל או להעניש את מצרים, אלא לחולל מהפך בתודעה היהודית. היציאה ממצרים הותירה את העם בתחושה של מיעוט נרדף בעולם עוין. תחושה כזו אינה מאפשרת לקבל את התורה ולהתחיל חיים חדשים.
הנס של קריעת הים נועד להראות שמתחת לפני השטח של העולם הנפרד והמפולג, קיימת אחדות עמוקה. הים מייצג עולם של אחדות – הכל מים, הכל מחובר. היבשה, לעומת זאת, מייצגת עולם של פירוד – כל אחד נפרד ועצמאי. כשמי הים נעמדו כחומה והיבשה התגלתה בתוכם, התברר שגם היבשה היא בעצם ים – גם בתוך עולם הפירוד מסתתרת אחדות עמוקה.
זו גם המשמעות העמוקה של "העבירנו בחרבה" – שהקרקעית הייתה יבשה לגמרי ולא בוצית. בוץ הוא תערובת של מים ויבשה, המסמלת מצב שבו האחדות והפירוד עדיין מעורבבים. היציאה ביבשה מוחלטת מסמלת את היכולת לחיות בעולם הפירוד מתוך הכרה מוחלטת באחדות הפנימית שלו.
לכן עשו בני ישראל מסלול מעגלי בתוך הים – המטרה לא הייתה להגיע ליעד פיזי אחר, אלא לעבור שינוי תודעתי. הם יצאו מאותה נקודה, אבל כאנשים אחרים – עם הבנה עמוקה שמתחת לפני השטח של העולם המפולג קיימת אחדות אלוקית.
זהו גם פשר הניסים הנוספים שהתרחשו בים, כמו צמיחת עצים פירות. הבריאה כולה הצטרפה לחגיגת האחדות, להראות שגם הטבע עצמו משתוקק לגלות את האחדות הפנימית שלו.
קריעת ים סוף מלמדת אותנו שיש דרך אחרת להסתכל על המציאות. מתחת למסכה של פירוד ומאבק, העולם כולו הוא "ים" אחד גדול של אחדות אלוקית. זו ההכנה האמיתית למתן תורה – היכולת לראות את האחדות בתוך הפירוד.
