אפקט העדר הוא תופעה פסיכולוגית מוכרת: אנשים נוטים ללכת אחרי הרוב. כשאנחנו נכנסים לקניון ורואים חנות אחת מלאה וחנות שנייה ריקה, רובנו נלך לחנות ההומה. כשהמלצר שואל "סלמון או דניס?" ורוב השולחן בחר סלמון, סביר שנבחר כמותם.
אך דווקא מול הנטייה האנושית הזו בולטת גישתו הייחודית של הרבי מליובאוויטש, שדרש מחסידיו דבר מנוגד לחלוטין: "היו שונים!" צאו לרחובות הסואנים של הערים הגדולות והפגינו גאווה יהודית. נערים צעירים מניחים תפילין ברחוב דיזנגוף ההומה, נערות מציעות נרות שבת בבתי חולים, וזוגות צעירים יוצאים להקים בתי חב"ד בלב לאס וגאס.
זוהי גישה חריגה בנוף היהודי. לאורך הדורות התפתחו שתי גישות עיקריות להתמודדות עם המתח בין החיים היהודיים לחיי המעשה: היטמעות או הסתגרות. חלק בחרו להתערות בחברה הכללית במחיר של פשרות דתיות, ואחרים העדיפו להתבדל בקהילות סגורות. המשותף לשתי הגישות הוא חוסר האמונה באפשרות להשתלב תוך שמירה על זהות מלאה.
הרבי חולל מהפכה כשתבע מחסידיו לצאת אל מרכזי הערים החומריות ביותר ושם להפגין בגאון את יהדותם. השאלה המתבקשת היא: מהיכן שואבים את האומץ להיות שונה? איך מתגברים על הפחד מדעת הרוב?
התשובה, לפי הרבי, טמונה בהבנה עמוקה שנחשפה בקריעת ים סוף: מה שנראה כרוב הוא רק מראית עין. מתחת לפני השטח של העולם המפולג והמנוכר, קיימת אחדות עמוקה. כשמי הים נבקעו והיבשה התגלתה בתוכם, התברר שגם היבשה היא בעצם ים – גם בתוך עולם הפירוד מסתתרת נקודת אחדות פנימית.
זוהי המשמעות העמוקה של "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" – לרגע אחד התגלתה האמת הפנימית של המציאות. מאחורי החזות החיצונית של פירוד ומחלוקת, כל אדם משתוקק לקשר עם האלוקי. אין צורך להתפעל מהרוב, כי בעומק הדברים – אנחנו הרוב.
לכן שליח חב"ד יכול לעמוד בביטחון ברחוב סואן ולהציע ליהודי להניח תפילין. הוא יודע שמתחת למעטה החיצוני של ניכור, כל יהודי מחובר לשורשו. לא נדרש אלא חיוך וטיפת אהבה כדי לעורר את הניצוץ הפנימי.
זוהי גם הסיבה שהרבי לא הסתפק בפעילות בשכונות יהודיות מסורתיות, אלא שלח את חסידיו דווקא למקומות הרחוקים ביותר. הוא ידע שדווקא שם, בלב החושך, תתגלה האמת הפנימית בעוצמה רבה יותר.
הגישה הזו מעניקה לשלוחי חב"ד את הכוח להיות "מיעוט של אחד" מול העולם כולו. הם אינם חשים בודדים כי הם יודעים שהם מייצגים את האמת הפנימית של המציאות עצמה. כמו בקריעת ים סוף, הם רואים כיצד מתחת לפני השטח של עולם מפולג מסתתרת אחדות עמוקה המשתוקקת להתגלות.
זהו המסר העמוק של קריעת ים סוף לדורנו: אל תתרשם ממראית העין של העולם. מתחת לפני השטח של פירוד וניכור, העולם כולו הוא "ים" אחד גדול של אחדות אלוקית. עם ההבנה הזו אפשר לצעוד בגאון גם כשנדמה שאתה לבד.
