שאלת "ייעודי כיהודי" מעסיקה את כולנו, פחות או יותר. כולנו מבקשים, רוצים, מחפשים משהו. בגדול, כולנו רוצים מאד ’לעבוד את השם'; הנשמה שבוערת בנו מושכת אותנו ללכת ולחפש, לשוטט ולבדוק עוד דרכים, גישות ושיטות בעבודת השם – העיקר לדעת ולפחות להשתדל לעשות את מה ש'הוא' רוצה מאתנו.
החסידות מציגה דרך ייחודית משלה בנושא, שמתחילה מקושי עמוק ובסיסי הרבה יותר: האם הקדוש ברוך הוא באמת ’צריך אותנו'?! איזו משמעות יש לעבודה הרוחנית שלנו בכלל? זה משנה לו, לקדוש ברוך הוא, "הגדול הגיבור והנורא", אם נהיה ונתנהג כך או אחרת?
המאמר "לא תהיה משכלה" של הרבי מתאפיין במשלב מיוחד בין ’השכלה' חסידית הגותית מעמיקה, לבין דברי ’עבודה' מרגשים ומעוררים את הלב – והוא נותן לנו את ה'נוסחה' הנכונה לעבודת השם מלאה.
תוכן המאמר
בתנאי ל"ועבדתם את השם אלוקיכם", התורה מבטיחה ברכה בריבוי ובהפלגה בילדים, בריאות ופרנסה. נשאלת השאלה: הקדוש ברוך הוא הוא שלמות הכול, ואילו המושג "עבודה" של עבד היא מילוי רצון וחסר עבור האדון – ואם כן, איך אפשר לומר שאנחנו עובדים את השם?
פרטי העבודה של האדם לא נוגעים לקדוש ברוך הוא עצמו, אלא רק לאלוקות שבגדרי סדר ההשתלשלות, אך התוצאה של העבודה – התיקון והזיכוך של האדם ושל העולם והפיכתם מיש למציאות שמכילה ומגלה אלוקות – כן נוגעת גם לעצמותו ומהותו יתברך. וזו משמעות הפסוק "ועבדתם את הוי' אלוקיכם… והסירותי מחלה מקרבך" – עבודת השם נוגעת לעצמותו ומהותו יתברך, שמבטיח שהוא עצמו יתערב בחוקי הטבע ויסיר כל מחלה ממי שעובד את השם.
הבסיס לכל עבודת השם הוא יראה וקבלת עול, עבודת עבד. אך בנוסף לכך העבודה חייבת לכלול גם עבודה מאהבה – משום שרק באהבה מחוללים שינוי פנימי בנפש הבהמית, ומפני שרק באהבה העבודה היא בטרחה ויגיעה גדולה.
יש עקרות ’מוחית' – התבוננות שלא מולידה אפילו התפעלות שכלית – שנגרמת כתוצאה מכך שהאדם עסוק ברצונות שלו ולכן הוא לא מסוגל לתפוס ולקבל את האמת ולהתפעל ממנה; ויש עקרות ’ליבית' – התפעלות שכלית שלא מעוררת התפעלות רגשית – והפתרון שלה הוא הזזה עצמית, ועיסוק בפועל בתורה ומצוות. וזו משמעות הפסוק "לא תהיה משכלה ועקרה": ההתבוננות באלוקות צריכה להיות יסודית ומעמיקה כך שתוליד מידות שיהיה להן קיום לאורך זמן.
משמעות הפסוק "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך": גם כאשר עובדים את השם כמו שצריך באופן מושלם, אסור להרגיש שביעות רצון עצמית. מעבר לכך שהסיפוק ושביעות הרצון עלולים ’להמית' את הרגשות לאלוקות.
העצה להימנע משביעות רצון עצמית נמצאת בהמשך הפסוק – "את מספר ימיך אמלא": יש להיות מודעים לכך שמספר הימים מוקצב מלמעלה, ולכל רגע יש ייעוד. *כשהאדם מצדו עובד את השם כראוי, ה' מקיים את ההבטחה ו'ממלא' ומאיר את ימיו, גם אם העבודה שלו הייתה פגומה וחסרה, ומעניק לו את כל הברכות.
