מידה כנגד מידה – משמעות שאילת הכלים ממצרים

בפרשת בא מתגלה תופעה מעניינת: הקב"ה מצווה את בני ישראל לשאול כלי כסף וזהב מהמצרים, תוך שימוש בלשון של "שאילה" – הלוואה זמנית. אולם המציאות הייתה שונה לחלוטין: המצרים טבעו בים סוף, והכלים מעולם לא הוחזרו להם. האם יש כאן הערמה? האם הקב"ה עודד את בני ישראל לרמות את המצרים?

הגמרא במסכת סנהדרין מספרת שכעבור כ-1500 שנה, כאשר אלכסנדר הגדול כבש את המזרח התיכון, הגיעה משלחת מצרית לתבוע את החזרת הרכוש. גביהה בן פסיסא, יהודי פשוט, ביקש להשיב למצרים: "אתם נשענים על התורה שמספרת כי לקחנו מכם כלים? ובכן, אותה תורה מספרת שהעבדתם 600,000 יהודים במשך מאות שנים. שלמו לנו את שכר העבודה!" המצרים ברחו ולא מצאו מענה.

אולם טענה זו, המספיקה אולי כדי לסתום את פיות המצרים, אינה פותרת את השאלה העקרונית: מדוע היה צורך בהערמה? מדוע הקב"ה לא דרש ישירות מהמצרים לשלם לבני ישראל פיצויים על שנות העבדות? הרי ממילא ידו של הקב"ה הייתה תקיפה עליהם אחרי עשר המכות.

המפתח להבנת העניין טמון בעיקרון יסודי ביהדות: "מידה כנגד מידה". הקב"ה אינו מעניש סתם, אלא מעצב את העונש כך שישקף את החטא עצמו. כפי שמלמד המשל על פועל הבניין שבנה בית ברשלנות, וכמתנת פרידה קיבל ממעסיקו את מפתחות אותו בית – כך אנו יוצרים לעצמנו את החיים שנחיה בהם.

פרעה ומצרים השתמשו בדרכי רמייה כדי לשעבד את ישראל. כפי שמסביר המדרש את המילה "בפרך" – "בפה רך". תחילה פרעה שילם שכר הוגן והפועלים התאמצו מעל ליכולתם, ורק אחר כך הפך אותם לעבדים והכריח אותם לעמוד באותה תפוקה. הוא רימה אותם והפיל אותם בפח באמצעות מילים רכות ומתוקות.

לכן, כחלק מהעונש, היה על פרעה לחוות את תחושת הרמאות על בשרו. הקב"ה ציווה את משה לבקש "רק" שלושה ימי חופש לעבודת ה' במדבר, למרות שהיה ברור שהם לא מתכוונים לחזור. ובמקביל, המצרים "השאילו" את כליהם לבני ישראל, למרות שהיה ברור שלא יקבלו אותם בחזרה.

זהו לימוד עמוק על דרכי ההשגחה האלוקית: כל מעשה שאדם עושה יוצר דפוס פעולה שישוב אליו. אם אדם בוחר בדרך של רמאות, הוא יחווה רמאות. אם הוא בוחר בדרך של יושר, הוא יזכה ליושר. כפי שממחישה הבדיחה על בני הזוג שהסתכסכו: כשהבעל ביקש מאשתו להעירו בחמש בבוקר באמצעות פתק, היא השיבה בפתק משלה: "קום, השעה חמש".

הדבר נכון גם בהקשרים חיוביים: כאשר בני זוג יוצרים ביניהם אווירה של כבוד ומחילה, ילדיהם יתנהגו אליהם באותה דרך. כאשר הורים מכבדים את הוריהם, ילדיהם ילמדו מכך לכבד אותם. בכל מעשה שלנו אנו יוצרים את המציאות העתידית שלנו.

שאילת הכלים ממצרים, אם כן, אינה רק סיפור היסטורי על התעשרות בני ישראל. היא מלמדת אותנו עיקרון יסודי בהשגחה האלוקית: העולם פועל במידה כנגד מידה, וכל אדם זוכה – או נענש – בדיוק באופן שבו הוא עצמו פעל כלפי אחרים.