רעיון ה'אלול' החסידי מבוסס על מאמרו של אדמו"ר הזקן "אני לדודי" בלקוטי תורה, שם הוא מלמד את משל "המלך בשדה".
הרבי במאמרים ובשיחות גילה עומקים רבים במשל הזה ובמאמר רבנו הזקן כולו. המאמר אותו נלמד היום, ממוצאי שבת פ' ראה תשל"ט, הוא חזרה על המאמר של האדמו"ר הזקן, בהטעמה מיוחדת.
תוכן המאמר
באלול העבודה היא "אני לדודי" – ב"אתערותא דלתתא", כדי שאחר כך בעשרת ימי תשובה יהיה "ודודי לי", גילוי אימת המלך ופחדו.
ה'נתינת כוח' לעבודת "אני לדודי" הוא התגלות י"ג מדות הרחמים שבאלול.
שאלה: מדוע התגלות י"ג מדות הרחמים באלול לא הופכת את הימים לימים טובים, ומה ההבדל בין התגלות זו להתגלות י"ג מדות הרחמים ביום הכפורים? תשובה: כמשל המלך בשדה השונה מהתגלותו והוא בהיכלו וכך באלול נמשכות י"ג מידות הרחמים כמלך בשדה, הארה בעלמא, וביום כפור נמשך עצם הי"ג מידות כמלך בהיכלו. "המלך" הוא התגלות י"ג מדות שבנשמה באלול הקב"ה לא רוצה "לבטל" את ה"שדה", את החיים הרגילים, ולכן ההתגלות היא "בלבוש שדה" – הארה בלבד, ואילו ביום כיפור ההתגלות מוחלטת ואכן אין זה "שדה" אלא יום קדוש, "היכל מלכותו".
אמנם אלול זה 'אור' בלבד, אבל ה'אור' הזה כולל בתוכו את כל הדבר בעצמו. ובכך יובן כיצד יום כיפור וי"ג מדות הרחמים שבו, תלויים בהתגלות ובעבודה של אלול. כי במהות זהו אותו גילוי, רק שבאלול הוא מלובש ב"לבושי שדה".
ומה עם יהודים הנמצאים במקום שהנשמה לא מתגלה בו, כיצד הם יכולים להגיע ל'אלול' ולאתערותא דלתתא בלי הגילוי של 'המלך בשדה'? העצה: לחפש – לערוך חשבון נפש – ולמצוא את "הוי' אלוקיך", לגלות מחדש את האלוקות שאבדה בנפש. מכך שרבינו הזקן מכנה את המצב הזה "חיפוש ומציאה" – הרי שעל היהודי שנמצא מחוץ ל'שדה' לדעת, שגם אצלו הקשר לאלוקות ישנו בשלימות, ורק צריכים למצאו. ומיד שימצא כבר יתקבל אצל המלך "בסבר פנים יפות".
זהו הקשר בין "המלך בשדה" ל"חודש החשבון" – על ידי התשובה מגיע היהודי למציאת האלוקות שבו, ועוד למעלה מהצדיקים.
הבעיה: גילוי י"ג מדות הרחמים שבאלול זהו אור עליון במהותו, ועל כן נדרש "כלי" כך שהאדם יתחבר אתו ולא יהיה לתופעה חולפת. הפתרון: תורה וצדקה – הם הכלים שבהם שורה גילוי י"ג מדות הרחמים שבאלול והוא נתפס בחיי האדם.
