
ענק ועלוב: איך נוצר אצל בלעם הפער בין הידיעות ובין הרגשות?
למה ידע לא מספיק כדי לחיות נכון?
דף הבית » בלעם

למה ידע לא מספיק כדי לחיות נכון?

כשהרחמים מנצחים את הדין: איך הקב"ה נלחם להציל את בלעם מעצמו?

האריה שלא מפסיק להיות מלך: למה יהודי נשאר יהודי לעולם?

איך צריכה להיראות שגרת הבוקר שלנו? מהן שלוש המצוות שהופכות את השגרה שלנו לעבודת השם? ולמה חשוב כל כך לרדוף אחרי כל הזדמנות לקיים מצווה? כשבלעם הרשע רוצה לשבח ולברך את עם ישראל, הוא בוחר לדמות אותו לאריה המתעורר משנתו וקם מרבצו. נתעמק בשלושה פירושים אותם מציעים המפרשים למשמעות הדימוי הזה, ונגלה היכן אנו מוצאים אותם רלבנטיים בחיינו שלנו.

עם ישראל לא רק מאמין באלוקים – הוא חי עם האלוקים. כל בית הוא בית מקדש, כל משפחה היא כהונה, כל רגע אינטימי הוא רגע של קדושה.

לא מספיק לדעת מה נכון. צריך לעשות מה שנכון. לא מספיק להיות "יודע דעת עליון". צריך להיות בעל מעשים טובים. הקטן הוא הגדול, והמעשה הוא העיקר.

אחד מבגדי הכהן הגדול המרתקים והמסתוריים ביותר הוא הציץ – אותו טס של זהב טהור שענד הכהן הגדול על מצחו. בגד זה, הקטן בממדיו אך העצום במשמעותו, היה נושא עליו את שם ה' והיווה חלק מרכזי בעבודת המקדש ובכפרת עוונות ישראל. בשיעור זה נלמד על מהותו של הציץ, משמעותו ותפקידיו הרוחניים והסמליים.

בלעם רצה להיות מקלל ונהפך לברך. רצה למנוע את הגאולה, וניבא עליה. זה הגורל של כל המתנגדים לתוכנית האלוקית – בסופו של דבר, גם הם משרתים אותה. "דרך כוכב מיעקב" – הכוכב ידרוך, המשיח יבוא, והנבואה תתגשם במלואה.

פי האתון של בלעם נשאר אחד הסיפורים המופלאים בתורה – נס שבא ללמד על גבולות הכוח האנושי ועל השליטה המוחלטת של הקב"ה בבריאה. האתון שדיברה פעם אחת ומתה, השאירה מסר נצחי על ענווה, אמת וצדק.

פתיחת הפרק "ויהי אחרי כן"; מהו "מתג האמה" שלקח דוד מפלישתים; ענישת מואב כנקמה על חלקם בחטא בעל פעור; נבואת בלעם על סופם של מואב; כיצד הותר לדוד להילחם בארם למרות שבועת יעקב ללבן; הגדרת הארצות כ'כיבוש יחיד'.