מה חסר לבלעם בחיים? מדוע אינו שמח בחלקו ומתרכז באהבת האדם? כיצד אפשר להיות בו זמנית "יודע דעת עליון" וגם 'אבי המידות הרעות'? האם ההתגלות האלוקית אינה אמורה לחלחל אל הלב ולהעמידו בקרן אורה?! ובקיצור: מה יוצר ומניע פער מוסרי כזה אצל בלעם ותלמידיו?

לא מספיק לדעת על קיום הבורא, אלא נדרש מאתנו לחבר את הידיעה הזו אל הלב, להפוך אותה לחלק בלתי נפרד מההוויה הרגשית שלנו.