"קשין לזווגן כקריעת ים סוף" – אמירה מפתיעה זו של חז"ל מעלה תמיהות רבות. כיצד ייתכן שלקב"ה, בורא העולם כולו, יש משהו שהוא "קשה"? הרי הוא ברא את היקום האדיר בשישה ימים, יצר את הים והיבשה – איך ייתכן שקשה לו להפוך ים ליבשה?
יתרה מזאת, הגמרא מוסיפה שגם מציאת פרנסה קשה כקריעת ים סוף. מה המשותף בין שלושת הדברים הללו – קריעת ים סוף, זיווגים ופרנסה? ולמה דווקא קריעת ים סוף משמשת כמודל לקושי, ולא בריאת העולם או הורדת המן?
השאלה מתחזקת כשמתבוננים בכך שזיווג ראשון של אדם נקבע עוד לפני לידתו. הגמרא מספרת שארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול מכריזה "בת פלוני לפלוני". אם כן, מה כל כך קשה בלחבר בין שני אנשים שכבר נועדו זה לזה?
המדרש ממחיש את כוחה של גזירת הזיווג בסיפור מרתק על בתו של שלמה המלך: שלמה ערך בירור במזלות וגילה שבתו נועדה להינשא לאדם עני ופשוט. בניסיון למנוע זאת, הוא כלא אותה במגדל גבוה. אך ההשגחה העליונה סובבה שאותו עני, שחיפש מקום להתחמם בחורף, נכנס לתוך נבלת שור, ועוף גדול נשא את הנבלה והניח אותה על גג המגדל – וכך נפגשו בני הזוג שנועדו זה לזה.
הגמרא מתרצת שהקושי הוא רק בזיווג שני, שאינו נקבע מראש אלא תלוי במעשי האדם. אולם במדרש על המטרוניתא שניסתה לזווג בין עבדיה ושפחותיה, מוכח שגם זיווג ראשון קשה. המטרוניתא העמידה אלף עבדים ואלף שפחות בשורות ואמרה "פלוני לפלונית". למחרת באו כולם פצועים – זה עם מכה בראש וזה עם עין שמוטה – כי כל אחד סירב להתחתן עם מי שנבחר עבורו.
אז מהו באמת הקושי? מדוע דווקא קריעת ים סוף משמשת כמודל?
המהר"ל מפראג מציע הסבר עמוק: הקושי בקריעת הים היה לגרום לים לשנות את טבעו. טבעו של הים הוא לזרום ללא הפסק – זו התכונה שהופכת אותו לים. לבקש ממנו להפסיק לזרום ולהפוך ליבשה זה לבקש ממנו לוותר על מהותו הבסיסית ביותר.
זהו בדיוק האתגר בנישואין: שני אנשים נדרשים לצאת מטבעם, לוותר על האינדיבידואליות שלהם ולהסתגל זה לזה. במיוחד בדור האינדיבידואליסטי שלנו, זה אתגר עצום – להכניס שני אגו גדולים לתוך בית קטן.
כך גם בפרנסה – אדם נדרש לעתים לצאת מאזור הנוחות שלו, לוותר על תוכניותיו המקוריות ולהסתגל למציאות חדשה. כמו הים שנדרש להפוך ליבשה, כך האדם נדרש לעתים להפוך את עצמו למשהו שונה ממה שתכנן.
זו גם הסיבה שהמזבח מוריד דמעות על גירושין. המזבח, שכל מהותו היא הקרבה, יודע להעריך את ערכה של היכולת להקריב למען הזולת. רוב מקרי הגירושין נובעים מחוסר נכונות או יכולת להקריב מעצמנו למען השני.
לכן אומרים חז"ל שהדברים הללו "קשים" לפני הקב"ה – לא מפני שהם מעבר ליכולתו חלילה, אלא מפני שהם מייצגים את האתגר העמוק ביותר בבריאה: היכולת לצאת מהטבע האישי ולהשתנות למען מטרה גדולה יותר.
