סיפור המבול מתאר בפשטות חורבן ועונש, אבל לכל סיפור בתורה יש גם תוכן רוחני שכולו קדושה וטוב. הרבי מלמד שהמבול היה טבילה של העולם ב"מי הדעת": ביטול מוחלט לאלוקות, שבו אין נראית מציאות עצמאית מלבד הקדוש ברוך הוא. כך הוא מחבר בין העולם שבראשית הבריאה היה "כולו מים במים", לבין הייעוד העתידי: "כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים".
עם זאת, המבול אינו המטרה אלא ההכנה. השם רוצה שהיבשה והחיים שבה יתקיימו, ובתוך המציאות הגשמית תתגלה האלוקות. לכן המבול לא יתרחש שוב: הכוח כבר ניתן לעולם. גם בחיינו, לימוד התורה וההתבוננות בחסידות צריכים להביא אותנו לעבוד את השם בתוך השגרה, בעסק, בבית ובכל מעשה.
סיכום השיעור:
- זה לא הסיפור – התורה נלמדת גם בעולמות עליונים, שבהם אין רע וחטא. לכן גם למבול יש משמעות פנימית חיובית, מעבר לסיפור העונש והטיהור כפשוטו.
- מי הדעת הטהור – כשם שטבילה במקווה מטהרת את הגוף, שקיעה בתורה ובקדושה מטהרת את הנפש. עניינה הוא ביטול, עד שרצון השם נעשה מרכז החיים.
- מים במים – בראשית הבריאה העולם היה מכוסה במים וכל מציאותו ביטאה את הכוח האלוקי המקיים אותו. לעתיד לבוא תתמלא הארץ בדעת השם, "כמים לים מכסים".
- המבול כהכנה – טבילת הארץ במי המבול נתנה לעולם כוח להיות כלי לאלוקות גם לאחר שיבשה הארץ. הביטול הזמני מאפשר גילוי קדושה בתוך המציאות עצמה.
- לחיות בתוך העולם – המבול לא יחזור, כי התכלית היא קיום הארץ ולא ביטולה. עלינו להביא את ההכרה ש"אין עוד מלבדו" אל החיים הגשמיים, באמצעות לימוד ההלכה וקיום רצון השם במעשה.
