פרשת בראשית מקדישה ארבעה פסוקים בלבד לבריאת האדם, ושניים מהם עוסקים דווקא בתזונה. מסביר הרבי שהפסוקים מגדירים "מיהו האדם". מצד אחד הוא נברא בצלם אלוקים וקיבל את הברכה "ורדו", שליטה על כל הנבראים. מצד שני, הקדוש ברוך הוא "השווה להם בהמות וחיות למאכל" ולא הרשה להמית בריה ולאכול בשר. כך הוא מזכיר לאדם שבדבר שבו תלוי קיומו הוא שווה לחית הארץ, נברא ככל הנבראים.
ההשוואה הזו אינה רק בלם מפני גאווה וכפירה. היא תנאי לשליטה עצמה, כי כוח השליטה אינו של האדם אלא של הקדוש ברוך הוא, והאדם מפעיל אותו כשליח. כאשר האדם חושב שהוא רודה "בכוחו ועוצם ידו", הוא מאבד את שלטונו. רק כשהוא זוכר שהוא שווה לכל הנבראים, דווקא אז ביכולתו להיות שליט אמיתי.
סיכום השיעור:
- "פרו ורדו" – התורה מגדירה בבריאת האדם "מיהו האדם". הוא נברא "בצלם אלוקים" וקיבל את הברכה "ורדו", כלומר שליטה ועליונות על כל יתר הנבראים.
- כמו בעלי החיים – לפי רש"י, "השווה להם בהמות וחיות למאכל" ולא הרשה להמית בריה ולאכול בשר. בדבר שבו תלוי קיומו, האדם שווה לחית הארץ, וכך הוא נזכר שהוא נברא מוגבל ונשמר מגאווה.
- לרדות או לרדת? – המילה "וירדו" כוללת "לשון רידוי ולשון ירידה": "זכה – רודה בחיות; לא זכה – נעשה ירוד לפניהם". "זכה" הוא מלשון זיכוך. מי שפושט את הגאווה והישות שולט, ומי שמרגיש שהוא שולט "בכוחו" נעשה נחות אפילו מבעלי החיים.
- בשר כמו ירק – ההיתר שניתן לבני נח לאכול בשר בא "כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון". הוא נועד רק לקיום ולבריאות, ואינו רישיון לעליונות ולהתנשאות.
- נחות מול הגוי? – מי שמסתמך על "כוחי ועוצם ידי" יחוש בסוף נחות גם מול ה"גוי'שקייט". דווקא מי שיודע ש"השם אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" ומתנהג לפי התורה והשולחן ערוך הוא "רודה", ומתקיים בו "והיו מלכים אומנייך".
