כשראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר, מכוח "גזירה דרבה" – חששו של רבה בר נחמני שמא ייטול אדם את השופר וילך עמו ברשות הרבים. התמיהה מתבקשת: כיצד מבטלים את מצוות היום בשל חשש כזה? אולם לאמיתו של דבר אין כאן ביטול אלא העצמה. הדממה של שבת רעשנית יותר מקול השופר, וכדברי אדמו"ר הזקן, את הרעש שפועלים למעלה בתקיעה פועלים באכילת קוגל בשבת.
שמירת שבת היא בדיוק ההכתרה הזו: איזה סוחר מוכן לוותר על פוטנציאל רווח שביעית מהזמן, מדי שבוע מחדש. ואולי היא עושה זאת יותר מן השופר, שכן התקיעה נשארת בין כותלי בית הכנסת ואילו השבת מוציאה את האמונה אל כיכר השוק ואל מגדלי העסקים. וכשראש השנה נופל בשבת, מאתחלים את הגדרות הבסיס כבר ביום הראשון של השנה – והדרך המעשית היא החלטה קטנה אחת בלבד.
מהלך הדרשה:
- ראש השנה שחל בשבת נדמה כחג שנלקח ממנו לבו.
- "גזירה דרבה": תקנת רבה בר נחמני, החשש להעברת השופר ברשות הרבים, וההערה על הזיכרון האוטומטי מול הזיכרון המתוכנן.
- התמיהה: כיצד מבטלים מצוות היום בגלל חשש רחוק?
- תשובת רבותינו: אין ביטול אלא תקיעה עוצמתית יותר.
- מהות התקיעה לפי הרס"ג – הכתרת מלך.
- משלו של הרב סולובייצ'יק על המלמד מחאסלאוויטש: לא המלאכים מכתירים אלא יענקל הנפח.
- שמירת שבת כהכתרה מוחשית: היתרון שהאמונה יוצאת מבית הכנסת אל השוק.
- קיבוץ חפץ חיים והיבול הכפול; חתימה בהוראת הרבי לרב גוטניק – החלטה מעשית קטנה אחת.
