לפני היציאה למלחמה מכריזים השוטרים סדרת הכרזות המשחררות לוחמים לביתם, והאחרונה שבהן: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו". ותמוה, מדוע נדחתה הכרזה זו לסוף, והלוא היא החשובה ביותר, ומדוע לא הוסמכה לנאום הכהן "אל ירך לבבכם". מכאן מוכח שמדובר בשני סוגי פחד שונים.
לרבי יוסי הגלילי, "הירא" הוא הירא מעבירות שבידו והכרזה זו נדחתה לסוף כדי שלא יתפרסמו כבעלי עבירה. לרבי עקיבא הפירוש "כמשמעו": מי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, שכן טבע האדם שככל שמתקרב אל הדבר המטיל יראה, מתגבר בו הפחד.
הרבי מבאר ששיטת רבי עקיבא נובעת מדרכו הכללית, שהיה "רגיל לזכות את ישראל" ומוקיר כל התעוררות תשובה; ולשיטתו, עצם יראתו של אדם מן העבירות שבידו היא כבר הרהור תשובה ההופכו לצדיק גמור, ואין לו עוד ממה לירא. אך רש"י מביא מיד גם את הפירוש השני, ללמד שאין די בהתעוררות עצם הנשמה, אלא היא צריכה להתפשט ולפעול שינוי בהנהגה בפועל – התחזקות דווקא באותם דברים שבהם נכשל.
סיכום השיעור:
- סינון אחרון – התורה מפרטת את סדר ההכרזות לפני המלחמה, ומסיימת דווקא ב"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו".
- למה בסוף? – קשה: זו ההכרזה החשובה ביותר, שהרי "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו", ומדוע לא הוסמכה ל"אל ירך לבבכם" שבנאום הכהן?
- "בשביל עבירות שבידם" – לרבי יוסי הגלילי מדובר ב"הירא מעבירות שבידו", וההכרזה נדחתה לסוף כדי "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם".
- "לעמוד בקשרי המלחמה" – לרבי עקיבא הכוונה "כמשמעו", מי "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה", ופחד זה מתגבר דווקא בקרבה ביותר למלחמה.
- התעוררות תשובה – רבי עקיבא "רגיל לזכות את ישראל", ולשיטתו עצם היראה מן העבירות היא הרהור תשובה ההופך רשע גמור לצדיק גמור; אך רש"י מביא גם את הפירוש השני, שההתעוררות צריכה להתפשט בהנהגה בפועל.
