כל יהודי שרוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, בוודאי בדורנו, ברצינות ובתום, עם הלב והנשמה – מחפש כל חייו את הפתרון. הוא חי כל הזמן במאבק מתמיד, במלחמה סיזיפית שאף פעם לא נגמרת. על כל פסיעה רוחנית שהוא עושה, הוא צריך להתייצב מול אויבים מבית ומחוץ, מול העולם המפתה שסביב ובעיקר – מול עצמו, מול הרוחות הרעות, התאוות והבהמיּות. וזו השאלה: האם נולדנו להילחם? איך מתמודדים נכון עם היצר הרע? האם אפשר בכלל לחיות עם "נפש בהמית" ולהיות יהודי רוחני בו-זמנית?
מאמר "פדה בשלום" – שנאמר לרגל י"ט כסלו, "ראש השנה לחסידות", חג גאולתו של אדמו"ר הזקן ממאסר ומקטרוג רוחני, עוסק במהפך הרוחני הגדול שחוללה החסידות והתרופה שהיא מביאה למחלות הרוחניות ולבעיות בעבודת השם.
תוכן המאמר:
- הנפש האלוקית ירדה לעולם כדי לתקן את הגוף הגשמי, הנפש הבהמית וחלקו בעולם. העבודה הזו נעשית בקרב ומלחמה, כי הם מנגדים לאלוקות.
- עבודת הנפש האלוקית גם צריכה להיעשות בקירוב: תכלית הכוונה היא שהנפש האלוקית תתלבש בגוף ובנפש הבהמית ותעבוד אתם מקרוב, בהתקשרות והתלבשות. משמעות הדברים בעבודה היא להביא את ההתקשרות באלוקות אל השכל האנושי.
- שני אופנים בעבודת ה"קרב" עצמה: דרך מלחמה– בירור הנפש הבהמית על ידי הסברים ושכנוע שההתקשרות לאלוקות היא הדבר הנכון והטוב; דרך מנוחה – בירור הנפש הבהמית בהתייצבות בתקיפות ובהכרה שאי אפשר אחרת. הבירור בדרך מלחמה נותן מקום למנגד, והניצחון עלול להיות זמני בלבד; דווקא הבירור בדרך מנוחה מביא ל"שלום ושלווה" – משום שהמנגד מתבטל לגמרי מאליו ואף הופך לאוהב ומסייע לאדם בעבודתו.
- שלמות הבירור "בשלום" תהיה לעתיד לבוא. אך גם בזמן הזה עבודת האדם היא הכנה לבירור בדרך מנוחה – וזאת באמצעות לימוד התורה.
- בלימוד פנימיות התורה עוסקים ברוחניות ובאלוקות, והעיקר הוא ללמוד את דברי הרב, והתכלית היא לתפוס את הדברים כמו שהם ולהסיק מהם את היישום בפועל, בשינוי טבע המידות וההתנהגות למעשה. לפיכך, בירור הגוף והנפש הבהמית בדרך של שלום הוא דווקא בלימוד פנימיות התורה.
- גאולת אדמו"ר הזקן היא ניצחון רוחני של גילוי פנימיות התורה ברבים ובפרסום, וזה קשור ל"פדה בשלום" – מפני שתיקון הגוף והנפש הבהמית בקירוב ובשלום גם יחד הוא חידושה של תורת החסידות.
