מי היה היהודי הראשון שעזב את הכולל? בפרשת ויצא מתחולל מפנה דרמטי בהיסטוריה היהודית: יעקב אבינו, "איש תם יושב אוהלים", האברך שהיה שקוע יומם ולילה בלימוד התורה, מקבל את החלטת חייו לצאת לעבוד. ולא סתם לעבוד – הוא הופך להיות הפועל השכיר הראשון בתולדות האבות, משעבד את זמנו ומרצו לעבודה אצל לבן.
השינוי הזה מעורר שאלה עמוקה שמלווה כל יהודי ירא שמים: מה לעובד ה' בעסק חילוני? למה תשעים אחוז מהזמן, וכמעט מאה אחוז ממשאבי הנפש, מוקדשים להישגים חומריים שאין להם לכאורה שום קשר ליהדות? "אני חוזר הביתה מת מעייפות ובקושי מצליח לתפוס שעה ללמוד תורה", כותב בעל תשובה במכתב נוגע ללב, "אז בשביל מה חזרתי בתשובה?"
התשובה המקובלת רואה בעבודה משהו שבין מצווה לכורח. יש הרואים במלאכה משימה שהוטלה עלינו כחלק מהציווי "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". אחרים רואים בה אין ברירה – כפי שאומר אביי בגמרא: "הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם". רוב בני האדם לא בנויים לחיות חיי דחק, ולכן אין ברירה אלא לצאת לעבוד.
אבל תורת החסידות מציגה תפיסה מהפכנית: עבודה היא לא רק מצווה ובטח לא רק כורח, אלא ייעוד ושליחות רוחנית כבירה. למעשה, זאת שליחות כה חשובה עד שרוב עם ישראל נועד לה. זאת עובדה ברורה שרוב בני האדם התברכו בתכונות של בעלי עסק ולא ביכולות של יושבי אוהל, ומוכח שהקב"ה עצמו ייעד אותנו להיות שלוחים בחוץ.
מדוע? כי הקב"ה רוצה "דירה בתחתונים". הוא מבקש שנביא את האור האלוקי דווקא למקומות החשוכים ביותר. בעל עסק ירא שמים הוא בעצם מהותו פלא, בעצם קיומו הוא טוב שאינו מובן מאליו. כשיהודי מוציא את הדם להרוויח כסף, ובסוף החודש מפריש "דמים" תרתי משמע לצדקה – האם זה נורמלי?! כשעומד יהודי בחנות בשעת צהריים ועוצר הכול לתפילת מנחה, האם אפשר לתאר את הפלא?!
זה מסביר תופעה מפתיעה: בברכות יעקב לבניו, ובברכות משה לשבטים, זבולון מוקדם ליששכר. למרות שיששכר היה לומד התורה ואילו זבולון היה הסוחר, בכל זאת הוא זוכה לקדימה. מדוע? כי "תורתו של יששכר על ידי זבולון הייתה". לא רק במובן הטכני של תמיכה כספית, אלא במובן העמוק – זבולון מממש את מטרת הבריאה להפוך את העולם התחתון למקום של קדושה.
המשמעות המעשית היא שבעל עסק צריך לראות את עצמו כשליח. כמו שסיפר נגיד חסידי: כשהגיעה במאית הוליוודית חשובה לפגישת עבודה והגיע זמן מנחה, הוא לא ויתר על התפילה למרות הפיתוי העצום. כשחזרה אחרי חודשים ארוכים, אמרה: "אתה מוכן לאבד את הזמן היקר ביותר באמצע היום עבור תפילה?! יש לך משמעות בחיים, אתה חי למען משהו גדול יותר מהכסף."
כמובן, כדי שזה יעבוד, צריך בעל העסק לחומת הגנה מיוחדת. נדרש עמל כפול כדי להיות שם על תקן משפיע. זאת העבודה של יום השבת: היום הזה נועד שבעתיים עבור בעל העסק, להתנתק מהכול ולחדש את המחויבות הפנימית והגלויה לקב"ה.
כך הופכת העבודה מנטל לשליחות, מהכרח לייעוד. "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם" – לא נאמר באנחה, אלא בגאווה. העובדה שרוב עם ישראל נוצרו בתכונות של בעלי עסק מוכיחה שזו השליחות העיקרית שלנו – להאיר את העולם מבפנים.
