"אם אני מוכיחם קודם שייכנסו לארץ, יאמרו מה לזה עלינו? מה היטיב לנו?" – כך מסביר רש"י את העיתוי המפתיע של תוכחת משה, בתחילת ספר דברים. הפליאה עצומה: משה מוכיח את ישראל על חטאים שהתרחשו ארבעים שנה קודם, בשנים הראשונות לשהותם במדבר. מדוע לא הוכיחם בזמן אמת כשהתרחשו החטאים הללו?
רש"י מספק הסבר מאלף: "לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג והוריש ארצם ואחר כך הוכיחם". ארבעים שנה משה שותק. הלב שלו מלא ביקורת והוא מתפוצץ מבפנים, אבל הוא סוגר את פיו. משום שידע שעוד לא שכנע אותם שהוא אוהבם. לפיכך המתין משה עד השלמת המשימה: עד שניצחו את המלכים והגיעו אל שפת הארץ המובטחת, וכשכל אחד ראה בעיני רוחו את ביתו החדש בארץ כנען והיה משוכנע שמשה רוצה את טובתו – אוזנו נפתחה לקבל ביקורת.
משה למד זאת מהקב"ה בעצמו: כל עוד היו בני ישראל במצרים, ה' לא תבע מהם לקבל התורה. למרות שהיו שרויים בסביבה של עבודה זרה, הקב"ה לא דרש מהם דבר. תחילה הראה להם אהבתו הגדולה והוציא אותם ממצרים באותות ובמופתים, ורק אחר כך הציע להם לקבל התורה.
מדרש נוסף שואל מדוע בלעם היה זה שבירך את עם ישראל ואילו משה הוכיח את ישראל. הרי היה מתאים להיפך – שבלעם יוכיח ומשה יברך? עונה המדרש: אם בלעם היה מוכיח את ישראל, היו אומרים "שונא מוכיחנו" והיו דוחים דבריו. לכן אמר הקב"ה "יוכיחם משה שאוהבן".
עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בדמותו של אהרן הכהן. על אהרן נאמר: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הרבי מליובאוויטש מדגיש: "בתחילה צריך להיות 'אוהב את הבריות' ואהבה זו תביא ל'מקרבן לתורה', אבל להיפך – קודם לקרבן לתורה ואם הקירוב יצליח להפגין אהבתו – אי אפשר".
המשמעות המעשית של יסודות אלו לחיי היומיום ברורה: כדי שביקורת תתקבל, היא חייבת להינתן בזמן הנכון ובהקשר הנכון. מה פירוש "זמן נכון"? כאשר הנמען משוכנע שהמוכיח אוהב אותו ודואג לטובתו, וכאשר הביקורת ניתנת בסביבה של הצלחה ולא כישלון.
תחשבו על מערכת יחסים זוגית. פעמים רבות אנו רוצים להעיר לבן או בת הזוג על התנהגות שמפריעה לנו. אבל אם נעשה זאת בזמן מתח או משבר, הביקורת תיתפס כהתקפה. לעומת זאת, אם נבחר לשוחח על הנושא לאחר חוויה חיובית משותפת, כאשר בן הזוג מרגיש אהוב ומוערך, סיכויי ההקשבה וההפנמה גדלים משמעותית.
הדבר נכון גם בחינוך ילדים. הורה שמגיב מיד לכל התנהגות לא רצויה עלול לגרום לילד לפתח התנגדות כרונית לסמכות. לעומת זאת, הורה שיודע לבחור את הרגעים המתאימים לשיחה על התנהגות – כשהילד רגוע, שמח ופתוח – יזכה להקשבה וקבלה הרבה יותר גדולה.
בעולם העבודה, מנהל שנותן ביקורת לעובד מיד לאחר טעות עלול לגרום לתסכול והתנגדות. לעומת זאת, כאשר הביקורת ניתנת במסגרת שיחת משוב מתוכננת, לאחר שהמנהל ציין גם את ההצלחות של העובד, היא תתקבל בצורה הרבה יותר טובה.
תזמון התוכחה איננו רק עניין טכני של בחירת רגע נוח. זהו עניין מהותי של בניית יחסי אמון ואהבה טרם מתן הביקורת. כפי שלמדנו ממשה ואהרן, הביקורת האפקטיבית ביותר היא זו הניתנת לאחר שהנמען משוכנע באהבתו של המוכיח ובכוונותיו הטובות.
וכפי שאמר הילד החכם, שלימים הפך לאדמו"ר, "רבי אמיתי נאנח לפני שהוא מציע תיקון". האנחה הזו היא ביטוי לאמפתיה, לראיית עולמו של הזולת ולהבנה עמוקה שהשינוי אינו פשוט. היא הופכת את התוכחה מניסיון להכניע את הזולת לידיעה משותפת שיש כאן הזדמנות לצמיחה, להתפתחות ולתיקון.
