השיעור הנוכחי עוסק במידת ההסתמכות על שליח בהלכה.
נושא זה הינו רחב היקף ובעל השלכות בכל תחומי ההלכה – החל מדיני קידושין וגירושין ועד לדיני ממונות. בשיעור זה ניגע בנושא מזווית אחת: שליחות באיסורי תורה ובאיסורים מדרבנן.
מדובר בסוגייה מרכזית במיוחד, העוסקת בהנחות יסוד בסיסיות בתחום השליחות: עד כמה ניתן לסמוך על השליח? האם מדובר בוודאות מוחלטת או חלקית? תוך כמה זמן צפוי שהשליח יבצע את המוטל עליו? האם צריך לוודא שאכן ביצע את השליחות?
סיכום השיעור:
- הברייתא פוסקת שאם שלח עירוב ביד פיל וקוף – אינו עירוב, אלא אם אדם קיבלו מהם והניחו במקום; לרב חסדא אין סומכים על שליח בעל חיים וצריך לוודא שביצע השליחות; בנוגע לאדם אמר רב יחיאל 'חזקה שליח עושה שליחותו'; לרב נחמן חזקה זו רק בדרבנן, ולרב ששת גם דאורייתא.
- במשנה מובא שסומכים על בית דין שכבר הקריבו העומר עד חצות כדי להתיר החדש; רב ששת מוכיח מכאן שסומכים על שליח בדאורייתא, אבל ר"נ דוחה שזה דווקא בבית דין; רב נחמן מוכיח מכאן שסומכים רק על בית דין, ורב ששת דוחה שהצורך בב"ד הוא רק להקדמת החזקה לחצות.
